תוצאות חיפוש

במערכות יחסים בנות ימינו, ובפרט מערכות יחסים להט"ביות, מונוגמיה כבר אינה ברירת המחדל. קשרים רבים מתנהלים כיום בצורות שונות וייחודיות, שלאו דווקא נופלות תחת ההגדרה של שמירת אמונים לבן או בת זוג יחיד.ה. מונוגמיה, שמהותה קיום יחסי מין עם פרנרט.ית יחיד.ה באופן בלעדי, מושתתת על אמון ומספקת תחושת בטחון ויציבות בקשר. רבים יטענו בימינו שמחויבות בלעדית לאדם אחד מעניקה תחושת ביטחון וקרקע יציבה עבור בני או בנות הזוג. אך האם תחושת הביטחון בהכרח מעידה שזוהי הצורה הבריאה יותר של מערכת יחסים? יציאה מגבולות המונוגמיה אכן טומנת בחובה תחושת סיכון מסוימת, אך פירוש הדבר הוא לאו דווקא שזו אינה הצורה האידאלית. ראשית, מדובר בשינוי, ושינוי מטבעו מלווה בפחד וספק. מה גם שבמקרה של יחסים לא מונוגמיים, ובייחוד של יחסים לא מונוגמיים וחד-מיניים, אין מודל חברתי מגובש, בניגוד למודל המונוגמי הבנוי והמקובל שנפוץ בחברה. בני או בנות זוג להט"ב שמחליטים לפתוח מערכת יחסים מוצאים עצמם צועדים לעולם חדש ושונה שדורש מהם לנווט את עצמם בעצמם, לא תמיד עם מפה ברורה. ההיסטוריה הביאה את המונוגמיה להיות מין טאבו חברתי, ולכן, בנוסף לכל, פתיחה של מערכת יחסים יכולה להיתפס פעמים רבות כחריגה מהתכתיבים החברתיים שהתגבשו, וכשחייה "כנגד הזרם". כל אלו ועוד מביאים לכך שיציאה מגבולות המונוגמיה אכן מלווה בחשש מסוים. מדובר ביציאה מאזור נוחות מוכר לעולם פחות מוסכם ומגובש, שמאופיין באי ודאות מסוימת, וכמו כל יציאה מאזור הנוחות- זהו צעד מאיים, אך אין זה אומר שזהו צעד פחות נכון או בריא עבור בני או בנות הזוג. "האפשרות של פתיחת היחסים עולה אצל זוגות בשלבים שונים של הקשר, ונובעת פעמים רבות מירידה כללית בתשוקה בין בני או בנות הזוג, או מחוסר סיפוק של אחד מבני הזוג מחיי המין" מספר אסף בבס, פסיכולוג מהקליניקה הלהט"בית של האגודה. "האפשרות של פתיחת מערכת היחסים עשויה להעלות רגשות של קנאה ורכושנות, וכן איום על עתיד הקשר מתוך האפשרות של התאהבות או התפתחות קשר רגשי עם פרטנר אחר. לא פעם הדבר מאיים על הדימוי העצמי של הזוג ויכול להעלות שאלות כמו- מה זה אומר עלינו כזוג? כיצד תגיב הסביבה הקרובה? וכדומה.." קל לעיתים להניח שזוג שמחליט לפתוח את היחסים כנראה חווה משבר מסוים בזוגיות. אך האם זה בהכרח נכון? האם פתיחת מערכת יחסים לא יכולה להוות קרקע יציבה ולהקנות תחושת ביטחון, לא פחות מאשר מונוגמיה? "דעיכה בתשוקה בין בני הזוג וחוסר סיפוק ביחסי המין עשויים להיות ביטוי של קשיים רגשיים בין בני הזוג, בפרט כאשר קשיים אלו לא באים לידי ביטוי בתקשורת בין בני הזוג" טוען אסף. זוג שמגיע לנקודה כזו, ובוחר להציף את הסוגיה ולנהל שיח גלוי וכנה על הנקודות הרגישות שביחסים, בין אם הן קשורות לחיי המין ובין אם לא, מקבל את ההזדמנות לרדת לשורש הבעיה, ולעיתים להגיע למסקנה שפתיחת היחסים מהווה פתרון. בעיות כאלו נוצרות בכל זוגיות באשר היא, מונוגמית או לא, לכן דווקא תהליך משותף ופתוח של היכרות עם הבעיה ומציאת פתרון מוסכם יכול להוות עדות ליציבות הקשר ולתרום לחיזוקו. האם היה עדיף שבני או בנות הזוג יתמודדו עם הסוגיות בנפרד, ולעיתים בסתר, על מנת לשמור על המבנה המונוגמי המוכר והבטוח? עצם הכנות, השקיפות והנכונות יכולים להוות מקור ביטחון עוצמתי הרבה יותר לזוגיות. "חשוב שבני הזוג יבררו מה עומד מאחורי הרצון לפתוח את הזוגיות. פתיחה של מערכת היחסים כאשר יש קונפליקטים לא מדוברים בין בני הזוג עשויה להיות ניסיון לפתור את הבעיה מבלי לעסוק בה, דבר שיכול להגדיל את המרחק בין בני הזוג ולהוביל לפרידה", טוען אסף. "כאשר מדובר בירידה של התשוקה הנובעת משגרת החיים, שיח על האפשרות של פתיחת מערכת היחסים פותח דיבור על מה שכל אחד או אחת מרגיש.ה ביחס לחיי המין, על הצרכים שלו או שלה, על הפנטזיות ועל מה שחסר. עצם הדיבור על כך עשוי לעורר את התשוקה ולפתח אפשרויות חדשות בין בני או בנות הזוג במיטה. שיח על פתיחת מערכת היחסים מעלה שאלות על הגבולות והכללים של מערכת יחסים פתוחה- כל זוג מגדיר לעצמו מה יהיה מקובל ומה לא, בעוד שהחוויות בהמשך מובילות להגדרה מחדש. כשפתיחת היחסים נעשית תוך שיח כן וגלוי, חוויות חדשות של הזוג עשויות לעורר מחדש את התשוקה ביניהם או ביניהן, או במקרים אחרים כאשר יש פער משמעותי בצרכים המיניים של שני בני או בנות הזוג, להפחית את התסכול בחיי המין." אין ספק שצעד שכזה דורש מאמץ משותף של בני או בנות הזוג, ולעיתים מעמיד אותם.ן אל מול ספקות, חששות וקשיים לגיטימיים ביותר. פתיחה של מערכת יחסים יכולה להביא אותנו להתמודדות אל מול סימני שאלה לא פשוטים כמו קנאה, אמון, אגו וכד'. על מנת להתמודד עם צעד שכזה בצורה הנכונה, חשוב שבני או בנות הזוג ימפו בצורה ברורה את הגבולות ויתאמו ציפיות. מערכת יחסים פתוחה יכולה להתנהל בצורות שונות, ועל כל זוג לזהות ולהגדיר באופן סובייקטיבי את המבנה הנכון עבורו. הסתגלות לצורה כזו של יחסים מצריכה כנות הדדית, שקיפות ושיח פתוח ובריא באופן שוטף. אין ספק שמדובר באתגר זוגי, אך עם נכונות משני הצדדים, זוג שבוחר בכך יכול להיווכח שאורח החיים החדש הוא הצורה האופטימלית עבור מערכת היחסים הייחודית שלו ויכול להעצים את הקשר. השורה התחתונה היא שאין נכון או לא נכון, וחשוב שנזכור שלכל מערכת יחסים יש אופי ייחודי ושונה. מה שיתאים לזוג אחד לאו דווקא יתאים לאחר, ולא ניתן להגדיר מבנה גורף ואחיד עבור כולם. על כן, כל זוג צריך לשאול עצמו באופן סובייקטיבי מה נכון עבורו. אנחנו לא צריכים או צריכות להתאים עצמנו לקודים החברתיים המונוגמיים אם זה לא מה שנכון עבורנו, רק כי זו הצורה הנוחה והמוכרת. מצד שני- מונוגמיה יכולה להוות מודל נפלא למערכת יחסים עבור זוגות מסוימים. יש דרכים רבות לאהוב, ויש צורות שונות לזוגיות- אנחנו כאן כדי לעזור לכם ולכן למצוא את הנכונה עבורכם.ן. מתלבטים? מהססות? רוצים או רוצות להבין מה הכי נכון בשבילכם.ן בתור זוג? אל תישארו עם השאלות האלו לבד, פנו אל הקליניקה הלהט"בית, מרכז הטיפול והייעוץ של האגודה. בכל המרכזים יושב צוות מקצועי עם הכשרה קלינית ומומחיות בתחום הטיפול בקהילה הלהט"בית. פגישת היכרות להתאמת טיפול ללא עלות. לחצו כאן לפניה לקליניקה הלהטבית לטיפול וייעוץ

נציג/ת הקהילה הגאה בכנסת ובמשרדי הממשלה המחלקה הציבורית – האגודה למען הלהט"ב הגדרת התפקיד: נציג/ת הקהילה הגאה בכנסת ומשרדי הממשלה תפעל להגברת נוכחות ארגוני הקהילה הגאה ומטרות הקהילה בכל אפיקי הפעילות הפרלמנטריים לרבות ועדות, שדולות ושימוש בכלים פרלמנטריים נוספים ומשרדי הממשלה השונים. הנציג/ה תפעל כזרוע של ארגוני הקהילה במטרה לייצר הזדמנויות עבורן ותנהל את הפעילות הפרלמנטרית בנושא תוך חיבור הציבור הלהט"בי לתהליך. ארגוני הקהילה בשמם הנציג/ה תפעל: חברותא, בת קול, ש"בל, מעברים, אבות גאים, חושן, איגי, הבית הפתוח לגאווה וסובלנות, המרכז הגאה בת"א, בית הקהילות בחיפה, הבית הגאה בב"ש, מועדון ספורט גאה ת"א, תהל"ה, הועד למלחמה באיידס, האגודה למען הלהט"ב. היקף משרה: 100% מקום העסקה: האגודה למען הלהט"ב, רחוב סעדיה גאון, 26 ת"א דרישות תפקיד ניסיון של שנתיים בעבודה פרלמנטרית ו/או במשרדי הממשלה. ניסון ו/או הכרות מעמיקה עם ארגוני חברה אזרחית בדגש על ארגוני הקהילה יכולת להניע תהליכים, לעמוד מול קהל ולהרצות. יכולת לנהל קונפליקטים ולהתמודד עם התנגדויות בנחישות וברגישות. יכולת עבודה בתוך ארגון, וכישורים בעבודת צוות. נדרשת גמישות בשעות העבודה וניידות - העבודה בירושלים ובתל אביב ע"פ צורך. אנגלית, דיבור וכתיבה, ברמה גבוהה עדיפות לתואר ראשון התפקיד כולל מתן ייעוץ וסיוע בגיבוש מדיניות ארגוני הקהילה בכלל הנושאים הלהט"בים הנוגעים למדיניות ציבורית "תרגום" החלטות המדיניות לצעדים אופרטיביים מול הכנסת והממשלה (מחקר/נייר עמדה/חקיקה/כינוס/כלים פרלמנטריים נוספים). תכנון והובלת אסטרטגיה בתחומים הרלוונטיים על פי האג'נדה של ארגוני הקהילה. ריכוז העבודה מול נבחרי /ות הציבור ומשרדי הממשלה, ובעת הצורך - ייצוג עמדות בכנסת. חיבור ועדכון לנעשה בממשל בכל הנוגע לסוגיות להט"ביות, לרבות מיפוי מכשולים והזדמנויות. תיאום פעולות ויצירת שיתופי פעולה עם ארגוני חברה אזרחית נוספים וגופים נוספים הפקת חומרי הסברה לחברי הכנסת ולציבור הרחב, ארגון כנסים, ימי עיון. תכונות נדרשות אמינות, יכולות ארגוניות וניהוליות, יכולת עמידה בפני קהל , ורבליות, יכולות ניסוח, עצמאות, יחסי אנוש טובים, להט, מוטיבציה ועצמאות. ** הזדהות וזיקה עם הקהילה הלהט"בית ** תחילת עבודה בתחילת חודש אפריל 2019 קורות חיים יש לשלוח לכתובת המייל: aguda@lgbt.org.il עד 18/03/2019 יש להגיש עם קו''ח מכתב מלווה (עד חצי עמוד) שמתייחס לשאלות הבאות : מה המוטיבציה שלי לתפקיד? מדוע אני מתאים/ה ועונה לדרישות התפקיד? מה החזון שלי להשפעת התפקיד על הקהילה הגאה בישראל?

כבר מעל 40 שנה שהומוסקסואליות אינה מוגדרת כמחלה נפשית, אלא כווריאציה טבעית של המיניות שאין שום צורך לשנותה. בהתאם להבנה זו, נטש העולם המערבי עם הזמן את טיפולי ההמרה- טיפולים שמתיימרים לדכא את המשיכה החד-מינית ולהמירה במשיכה הטרוסקסואלית, ומדינות רבות אף הוציאו אותם אל מחוץ לחוק. עם זאת, טיפולי ההמרה טרם נעלמו מישראל. להפך, מדובר בשוק משגשג בשנים האחרונות. כיום בישראל פועלים כחמישה ארגונים שמבצעים טיפולים כאלו, כאשר ברוב המקרים מדובר במטפלים שאינם עומדים בקריטריונים המקצועיים, האקדמיים או האתיים שנקבעו בעבור אנשי מקצוע שעוסקים בטיפול נפשי. בעבר ננקטו במסגרת טיפולים אלו טכניקות אכזריות, ביניהן כפייה של יחסי מין הטרוסקסואלי, סירוס, חשמול ואף ניתוחי מוח. כיום מטפלים רבים מיישמים טכניקות פסיכואנליטיות, לפיהן הנטייה המינית היא דפוס לא מולד ובר-שינוי שמקורו בהתפתחות פסיכולוגית לקויה ובחסכים או בטראומות כאלו ואחרות. ועדיין, בחלק מהמקרים נעשה גם שימוש בטכניקות התנהגותיות אקטיביות, לדוגמא- עידוד של התנסויות מינית הטרוסקסואליות, יצירת התניה שלילית אצל המטופל בעת חשיבה על מין הומוסקסואלי (קנס כספי כנגד כל מחשבה, לדוגמא), ואף נטילת כדורים לדיכוי החשק המיני. המטפלים טוענים שיש ביכולתם לתת את הכלים להתמודד עם מה שמגדירים כ'דחף' פסיכולוגי, ומבטיחים שהמשיכה לנשים קיימת ונדרש רק לפתח אותה. אז מה הבעייתיות בטיפולים אלו, ומדוע אין לאפשר להם להמשיך ולהתקיים? ראשית, אין כל אישוש מדעי ליעילותם, אלא להפך. התאגדות הפסיכולוגים בישראלית טוענת בנייר עמדתה בנושא כי הבסיס המקצועי והעדויות האמפיריות להצלחתם של טיפולי המרה קלושים למדי, וכי אין הוכחות מדעיות מספקות לאפקטיביות של טיפול שכזה. מרבית המחקרים מצביעים על כך שאין תמיכה ליעילות טיפולי ההמרה, בעוד שרק מיעוטם טוען להצלחה. מחקרים נוספים שנעשו בקרב הומוסקסואלים במגזר הדתי מראים כי 90 אחוזים מהנשאלים הגדירו את הטיפול ככישלון. מעבר ליעילותם המוטלת בספק, טיפולי ההמרה טומנים בחובם סכנה של ממש למטופל ולבריאותו הנפשית. אותם המטופלים, שגדלים ברוב המקרים למציאות בה העדפתם המינית נתפסת כלא-לגיטימית, זקוקים בנקודה זו בחייהם למטפל שיסייע להם לגבש את זהותם, לאהוב ולהעריך את עצמם ואת מיניותם ולטפל בפצע הנפשי האמתי שנוצר אצלם לאורך שנים של בלבול, הסתרה והכחשה. במקום זאת, הם פוגשים במטפל חסר הכשרה שעושה את האפקט ההפוך- המטופל נאלץ לשמוע פעם נוספת שזהותו המינית פסולה ולא טבעית, מה שרק מגביר את הסלידה שלו ממנה ותחושת השנאה העצמית מחריפה. המטפל מעצים את הנטל הנפשי של המטופלים ודוחק אותם עמוק יותר אל תוך הארון. המטפלים זורעים פחד תהומי אצל המטופלים מפני היציאה מהארון, ומנסים להציג את החיים כלהט"ב בתור חיים בודדים, מדכאים ופרוצים, ואת הנטייה המינית כיצר רע ואסור. האפשרות לצאת מהארון ולהיות הם עצמם רק נראית פחות ופחות ריאלית. לצד כל זה, דואג המטפל לפתח תקוות שווא בדבר שינוי אפשרי. המטופל, שלומד דרך הטיפול להאמין שהנטייה היא ברת-שינוי, מתבדה וחווה מפח הנפש, אותו מפרש פעמים רבות ככישלון אישי וכאכזבה מעצמו, והערך העצמי שלו ניזוק עוד יותר. נוכח כל אלו, רבים מהמטופלים סובלים לאחר הטיפול מדיכאונות, חרדה, שנאה עצמית, פגיעה בתפקוד ובחשק המיני, משבר זהות ואף מנסים לשים קץ לחייהם. נוסף על כל אלו, מדובר בשיטות טיפול שאינן אתיות ואין לאפשר להן להתקיים. לא יעלה על הדעת שטכניקות שכאלו, דוגמת עידוד יחסי מין לא רצוני עם בני/בנות המין השני, ענישה פיזית/מנטלית של המטופל וכד', עדיין מיושמות, ויש לשים להן סוף באופן מידי. בשנת 2011 פרסמה התאחדות הפסיכולוגים בישראל נייר עמדה שקובע כי טיפולים אלו אינם אפקטיביים וחוטאים לכללי האתיקה. גם הסתדרות הרופאים פרסמה לאחרונה (ינואר 2019) נייר עמדה בנושא שאוסר על רופאים לבצע טיפולים שכאלו או להפנות אליהם, ומגדיר זאת כעבירה אתית ומקצועית. משרד הנציב העליון של האו"ם לזכויות האדם אף הוא ממליץ על מדינות לאסור טיפולי המרה, זאת לאחר שהגדיר את טיפולים אלו כבלתי אתיים, בלתי מדעיים ובלתי יעילים. אז מדוע טיפולי ההמרה עדיין חוקיים בישראל? בשנת 2014 החליטה ועדה שיזמה שרת הבריאות דאז יעל גרמן לפרסם אזהרה לציבור מטיפולים שכאלה. למרות זאת, בשנת 2017 נדחתה הצעת חוק לאיסור טיפולי המרה לקטינים. שרת המשפטים איילת שקד טענה כי נוסח החוק "עמום “וכי לא ברור מה נופל תחת ההגדרה של טיפולי המרה. בתקופת כהונתו של יעקב ליצמן כשר הבריאות נראה שלמשרד לא היה אינטרס למנוע את הטיפולים, עדות לכך היא תלונות כנגד פסיכולוגים שביצעו או הפנו לטיפולי המרה אשר הועברו על ידי הציבור למשרד הבריאות, אך טרם נידונו. במטרה לאחד את המאבק הוקם פורום בינ-ארגוני שכולל את האגודה וארגונים דתיים מהקהילה. הפורום פועל על מנת להנגיש כלים וידע לציבור הדתי דרך השירות הפסיכוסוציאלי של אגודה. הפורום מקדם הסברה דרך הרצאות במוסדות חינוך, מכינות דתיות וכד', בשאיפה להגביר את המודעות בדבר חוסר האפקטיביות של טיפולים אלו והסכנה שמתלווה אליהם. לצד צעדים אלו, עושה הפורום מאמצים לקדם ולשנות את המדיניות הציבורית, מה שכולל פעילות אל מול ארגונים ציבוריים, קידום חקיקה ואף תביעות משפטיות במקרים מסוימים. אסור לתת לטיפולים אלה לגיטימציה ויש להפסיקם בהקדם. לא ייתכן שהמדינה תאפשר למטפלים חסרי הכשרה הולמת ושטופי שנאה להעמיד את חייהם של מטופלים ואת בריאותם הנפשית בסכנה על בסיס יומיומי, ולהביאם לכדי דיכאון ואובדנות. על מדינת ישראל המחויבות לדאוג לבריאות אזרחיה, ועליה להביא את טיפולים אלו אל סופם באופן מידי. לדיווח על מקרים רלוונטים, לחצו כאן לכל שאלה, סיוע ואוזן קשבת בנושא זה או אחר, המתנדבות והמתנדבים שלו בקו הקשב כאן בשבילך. הקו פועל בימים א'-ה' בשעות 19:30-22:30, וניתן לפנות אליו באמצעי התקשורת הבאים: בטלפון: 03-6205591 באפליקציית וואטסאפ (whatsapp) במספר: 058-6205591 בעמוד הפייסבוק של קו הקשב: יש עם מי לדבר

במסגרת פעילות האגודה למען הלהט"ב לסיוע לפליטים התקבלו פניות ממבקשי מקלט מגיאורגיה, שממנה בורחים עשרות אלפי להט"בים מדי שנה. מהדוחות האחרונים עולה כי מספר מקרי האלימות כלפי חברי הקהילה עלה משמעותית וכי הם סובלים מיחס מבזה וממעצרים שרירותיים פניות שהתקבלו לאחרונה אל האגודה למען הלהט"ב ממבקשי מקלט מגיאורגיה שופכות אור על מצבם של חברי וחברות הקהילה במדינה - שנותר מסוכן ואף החמיר בשנים האחרונות למרות השינויים החיוביים בחקיקה. לאחרונה הגישה האגודה חוות דעת על מצב הקהילה הלהט"בית במדינה, שממנה נמלטים פליטים רבים מדי שנה, וחלקם גם לישראל. האגודה מפעילה תוכנית סיוע לאוכלוסיות הפליטים ומבקשי המקלט הלהט"בים, בהם פלסטינים, אפריקאים ודוברי רוסית. בין השירותים שניתנים לפונים: סיוע משפטי, עזרה פסיכו-סוציאלית, סיוע כספי וסיוע במיצוי זכויות רפואיות ותעסוקתיות. בנוסף לכך, חלק מפעילות המחלקה כוללת ניסיון להשפיע על מדיניות. מפעילות האגודה מול האוכלוסיות השונות עולה כי הלהט"בופוביה באה לידי ביטוי בדרגות שונות בכל מדינה: באריתריאה, למשל, יחסי מין עם בני אותם המין נחשבים לעבירה שה"עבריינים" המבצעים אותה נשלחים למאסר. מדובר בדוגמה מובהקת למדינה שבה קל להוכיח כי מתקיימת בה רדיפה כלפי להט"בים. עם זאת, במדינות כמו גיאורגיה או רוסיה, על הנייר אין איסור חוקי על הומוסקסואליות - אך מצד שני הלהט"בים שחיים בהן סובלים מבעיות רבות ויש שטוענים שהשלטונות בהן לא עושים מספיק כדי להגן עליהם מפני אלימות והתנכלות. ניידת משטרה בגיאורגיה. קרדיט תמונה: Giorgi Balakhadze בשנים האחרונות נחקקו בגיאורגיה חוקים המעניקים זכויות שוות והגנה ללהט"בים, כמו חוק האוסר על אפליה. עם זאת, עדיין קיימים פערים משמעותיים בין החקיקה לבין אכיפת החוקים בפועל. מקרי האלימות כלפי להט"בים רק גברו - וחלק מנפגעיה העידו כי הם נמנעו מלבקש עזרה מהרשויות עקב אי אכיפה, יחס מבזה וכן החשש להזדהות כלהט"בים. מדוח משנת 2017 של ארגון WISG (Women's Initiatives Supporting group), המהווה מרכז דיווח לנפגעי אלימות, עולה כי כמות מקרי האלימות הפיזית והמילולית כלפי להט"בים בגיאורגיה גדלה משמעותית בהשוואה לשנת 2012. בדוח הובאו גם מקרים ספציפיים של אלימות על רק להט"בופובי שעדיין לא נחקרו על ידי המשטרה. במקרים אחרים התבצע מעצר בלתי חוקי של נפגעי אלימות פיזית להט"ביים שהזמינו משטרה. גם בדוח השנתי של נציב קבילות הציבור הגיאורגי צוין כי בשנים האחרונות נצפו מקרים רבים של אלימות כלפי להט"בים, שאחריהם העידו הנפגעים על אי מתן טיפול ויחס מבזה מצד המשטרה. מדוח של ארגון ECRI, European Comission Against Racism and Intolerance עולה כי כמות מקרי האלימות כלפי להט"בים גדלה בשנים האחרונות והם כוללים: אלימות נגד אנשים פרטיים במקומות ציבוריים, אלימות מצד קרובי משפחה ואלימות נגד פעילים להט"בים בזמן האירועים. עוד נכתב בדוח כי לעיתים קרובות הנפגעים נמנעים מלהתלונן על אלימות בשל אווירה להט"בופובית בחברה, תחושת חוסר תמיכה, חשש מהגברת האלימות עקב חשיפת נטייתם המינית ואפליה מצד שוטרים. ריבוי המקרים נובע, על פי הדוח, גם מתגובות לא מספקות של הרשויות וגורמי האכיפה. מכך עולה כי לא רק שרמת האלימות על רק להט"בופובי הולכת וגדלה, אלא גם כי רשויות לא מסוגלות לספק הגנה מול אלימות זאת. לאור האמור האגודה למען הלהט"ב תופסת את מצב הלהט"בים בגיאורגיה כמסוכן ומותיר את חברי הקהילה במדינה לחשופים לאלימות ללא יכולת הגנה סבירה. זאת האחריות של כולנו לדאוג אחד ואחת לשניה לפניה למחלקת פליטים של האגודה לחצו כאן

צעדת המחאה נדחית - שיירת המחאה יוצאת לדרך! ארגוני הקהילה הלהט"בית החליטו בשלב זה למקד את המאמץ במצעד הגאווה והסובלנות בירושלים שצפוי להיות הגדול ביותר שנערך אי פעם בעיר ולדחות את צעדת המחאה,. העלויות הנלוות לארגון הצעדה אליה נרשמו למעלה מאלף משתתפים, כמו גם שיקולי הבטיחות ותנאי מזג האוויר, הפכו אותה לבלתי אפשרית השבוע ועל כן הוחלט לקיים ביום חמישי מסע רכבים לאורך כביש מס' 1 באישור משטרת ישראל. שיירת רכבים ואוטובוסים שייכנסו יחד לעיר לקראת המצעד, מכל הארץ, בכוח גדול ומסר ברור: אנחנו ממשיכות בכל הכוח ועושות היסטוריה בירושלים במצעד הגאווה והסובלנות הגדול ביותר אי פעם! בתחילת היום יערכו טקסים בבתי העלמין לזכר ניר כץ ז"ל ולשירה בנקי ז"ל. השיירה תגיע לירושלים בצהריים תחנה במקום מסודר והציבור יצטרף אל מצעד הגאווה. באופן עצמאי לינק להרשמה לשיירה >> לחצו כאן לינק להרשמה לאוטובוס מתל אביב למצעד הגאווה והסובלנות בירושלים >> לחצו כאן פרטים נוספים על השיירה: *התכנסות 09:00 במתחם ישפרו סנטר במודיעין בתאריך 2.8 *מומלץ להביא דגלים ושלטים מהבית *השיירה תלווה על ידי משטרת ישראל ותהיה חניה מוסדרת לכל הבאיםות בסמוך למצעד הגאווה והסובלנות בירושלים *השיירה תיסע לאורך כביש 1

היום נידונה בבג"צ עתירה של האגודה יחד עם בנות הזוג אורלי ורוית צור-וילסברג כנגד מרשם האוכלוסים ושר הפנים, בדרישה לאכוף שוויון ברישום הורות בין זוגות הטרוסקסואלים לזוגות הומוסקסואלים. vעתירה, בג"ץ 4635/16, אינה תולדה של גל מחאות הקהילה הלהט"בית שפרץ השבוע, אך ללא ספק תוצר של אותה מדיניות מפלה. רישום הורות במשרד הפנים הינו השלב המכריע לצורך הכרת המדינה בזיקה שבין הילד להוריו. ההליך, ככלל, נעשה על בסיס הודעת ההורים בדבר הלידה. אצל זוגות הטרוסקסואלים הרישום נעשה באופן כמעט אוטומטי, למעט בהליכי פונדקאות או אימוץ. לעומת זאת, זוגות של נשים להט"ביות מוצאות את עצמן כפופות להליך אחר, שהינו הליך משפטי ארוך, מסועף ויקר, בו הן נדרשות להוכיח את מעמדן כהורה חוקי. למרות שהליך ההפריה המלאכותית הינו הליך שאינו מערב או פוגע בצד שלישי, ונעשה במקרה זה בתוך תא משפחתי מגובש, האימהות נתקלות בסירוב לרשום את האם שלא ילדה את התינוק כהורה (וזאת גם אם הביצית נתרמה על ידי האם השנייה, והיא למעשה האם הביולוגית) עד לרישום, אשר נעשה באמצעות צו הורות (צו המכריז ונותן הכרה לזיקה בין האם לילד) מטעם בית המשפט לענייני משפחה, ויכול להימשך חודשים רבים, לאם שאינה רשומה אין למעשה זכות אפוטרופוס על הילד שלה, והיא נחשבת לבת זוג זרה של האם הרשומה. עמדת המדינה כלפי ההליך מסבכת את המצב, שכן היא גורסת שלצורך קבלת צו הורות, יש צורך בתסקיר לקביעת כשירות האם, וזאת בניגוד לעמדת בית המשפט לענייני משפחה. הליך צו הורות עם תסקיר עשוי להימשך כמספר שנים, במהלכן לא היה רשום הילד כבנה של אחת מהוריו. מעבר לכך, מדובר בהליך מפרך ומשפיל, בו נאלצות האימהות להסביר את כשירותן לפקידת הסעד, ולמעשה להילחם על זכותן לאפוטרופסות על ילדיהן. לעיתים, נדרשות האימהות אף להליך מסובך יותר של אימוץ, הליך אשר זוג הורים הטרוסקסואלי לעולם לא יידרש שלו. חשוב לציין למחדל זה יכולות להיות השלכות מרחיקות לכת, למשל במידה וחסל וחלילה יקרה משהו לאם הרשומה – לאם הלא רשומה לא תהיה זכות אפוטרופסות על הילד, שיימסר לרשויות הרווחה. העתירה אם כן דורשת רישום ילדים על פי הודאת האימהות, בדומה לרישום ילדים להורים הטרוסקסואלים. בדיון שנערך היום, הביע בית המשפט העליון עמדה כי המצב הנוכחי הוא אינו מצב שניתן להשלים איתו. צו ההורות הינו הליך ממושך ויקר, המשאיר את האם חסרת אונים ובלי זכויותיה כהורה עד השלמתו. בית המשפט תמך בעמדת העותרות כי את סוגיית הרישום ניתן לפתור באמצעות הגשת תצהיר אשר יעיד על ההורות של האם, אך המדינה סירבה להצעה זו בצעד חסר תקדים, המדינה אף הקשיחה במקביל את מדיניות הרישום לגבי זוגות הטרוסקסואלים שאינם נשואים, בדרישה מהאב לספק תצהיר המוכיח שהוא האב הביולוגי. המשמעות היא שאלפי גברים שבת זוגתם השתמשה בתרומת זרע בכדי להיכנס להריון, ואינם נשואים לבת זוגתם (סיטואציה אשר עקב דיני האישות של ישראל, ייתכן אף שלא היתה מבחירתם), יאלצו להגיש בקשה לצו הורות. בהקשר זה עולה השאלה מדוע המדינה, במקום לתקן מדיניות מפלה כלפי הקהילה הלהט"בית, בוחרת למעשה להחיל אותה אף על זוגות הטרוסקסואלים. כשנשאל לגבי עתיד העתירה, עו"ד חגי קלעי, המייצג את העותרות, הדגיש כי אין מקרה יותר מובהק וצודק ליישום עיקרון השוויון שכונן בית המשפט הגבוה לצדק. ההליך המפרך שנדרש זוג אימהות לעבור, משל הורות של זוג להט"בי הינה "הורות חשודה", הינו הליך מפלה, שגוזל משאבים רבים הן מהזוג והן מהמדינה. כן, הוא אינו שם לנגד עיניו את טובת הילד, שלא יכול להנות מאפוטרופסות שתי האימהות שלו מרגע לידתו, כמו ילדים אחרים וכפי שראוי. לפניה למחלקה המשפטית של האגודה לחצו כאן

הכי גאות שיש: פרויקט מיוחד – "המצעד הראשון שלי" יש דבר אחד שמשותף לחוויה של כמעט כל חברי וחברות הקהילה שהתראיינו לפרויקט – "היה חם". מלבד תנאי מזג האוויר המאתגרים שמביא עלינו חודש יולי, משלהי שנות ה-90 ועד היום, לכל אחד ואחת סיפור אחר: אלה שהגיעו רק לאחרונה ואלה שצבעו את הרחובות בצבעי הגאווה כבר לפני 20 שנה; אלה שכבר היו מחוץ לארון ואלה שליבם דפק מהחשש שמישהו יזהה אותם בין ההמונים. לסביות, הומואים, טרנסג'נדרים, ביסקסואלים וקווירים שיתפו אותנו במצעד הגאווה הראשון שלהם/ן, עם מסר עבור כל נער או נערה שהשנה יהיה זה המצעד הראשון שלה/ו. "הרגשתי שאיזה יופי, אני לא לבד בעולם הזה". אבי בוסקילה אבי בוסקילה, מנכ"ל שלום עכשיו לשעבר, הלך למצעד הראשון שלו לפני 14 שנים. "הייתי בארון, ילד שגדל במושב בצפון ומגיע לתל אביב למצעד הגאווה", הוא תיאר את עצמו. "מצד אחד מאוד רציתי ללכת ולהרגיש בנוח, ומצד שני פחדתי מאוד – אם אראה מישהו שמכיר אותי והוא יספר להורים שלי? מה יגידו? אפילו לא הגעתי לסוף המצעד. הסתננתי לתוך זרם האנשים, והרגשתי מלא שמחה, ושאיזה יופי, אני לא לבד בעולם הזה. וזה מדהים". לדבריו, הוא חזר הביתה בתחושת אופוריה. כיום, יש לו עצה קבועה עבור כל מי שהיה במקום שבו הוא היה לפני 14 שנה, כבחור צעיר בארון: "גם כשאני פוגש קבוצות של 'איגי' וגם כשאני מקבל מיילים מחיילים או מילדים צעירים מהפריפריה, העצה שלי אליכם – בואו למצעד הגאווה. בואו תדעו שאתם חלק מקהילה חזקה, שאוהבת אתכם, שתיתן לכם גב, שתהיה הבית החדש שלכם. תדעו שאתם אף פעם לא לבד". "הרגשתי שהיה מי ששומר עליי שם". יאיר/אמה יאיר/אמה הלך למצעד הראשון שלו בשנת 2015. "לפני זה חשבתי ללכת אבל לא הייתי מוכן ובשל לזה עד הסוף", הוא נזכר. "בהתחלה מאוד חששתי, אבל מיד הבנתי שזה פאן ואין ממה לחשוש. הרגשתי שיש לי מקום לקבל את מי שאני". "השתדלתי להיחשף לכל הדברים האלה כמה שיותר מוקדם", הוסיף יאיר/אמה. "התנדבתי בדוכן של 'מעברים' והייתי מאופר. עברו שם חבורה של נערים שקראו לי 'קוקסינל' וירקו לכיווני, וזה היה קצת מלחיץ, אבל הרגשתי שהיה מי ששומר עליי שם". "תחושת השייכות לקהילה מעצימה וממלאת את הלב". ענבל קצף עבור ענבל קצף, המצעד הראשון שלה נועד להבעת תמיכה בקהילה, שבאותן השנים היא כלל לא ראתה את עצמה חלק ממנה. "בן זוגי דאז ואני הלכנו למצעד כבעלי ברית של הקהילה הגאה ובמסגרת הזדהות עם המאבק הלהט"בי במאבק של זכויות אדם", היא סיפרה. ענבל מודה כי המצעד עצמו היא לא נהנתה, אך מוסיפה: "הייתי תחת הכותרת 'הדחקה'. המצעד לא היה קשור אליי, אני לא קשורה לקהילה, הם חברים שלי". רק לימים יצאה ענבל מהארון, כשלדבריה, "תחושת השייכות לקהילה היא מעצימה וממלאת את הלב בצורה שאין לה תחליף". "ניצחנו!". רן לוצקי רן לוצקי היה שם לפני 20 שנה, באירוע שנחשב למשמעותי בתולדות הקהילה הגאה ושפתח את הצוהר למצעדי הגאווה שנערכו בעקבותיו. "זה היה בגן מאיר ביום שישי אחר הצהריים. סגרו לנו את השאלטר באמצע כי נכנסה שבת", סיפר רן. "כל הקהילה יצאה החוצה לצומת של ארלוזורוב-ירקון, חסמו את הכביש, עלו על מכוניות. ואז הגיעה משטרה. הם הגיעו עם כפפות לטקס משום שהם פחדו מאיידס. ופה התחיל המצעד הראשון". "זה היה כוח אדיר", הוסיף. "אי אפשר היה לעצור הזה. העירייה והמשטרה היו נגדנו. הגענו לעירייה והנפנו דגל גאווה. זאת הייתה החוויה הכי מאדירה בחיי". באותם הימים הוא היא חייל מחיפה, שהגיעה במיוחד לתל אביב. "זה היה כמו חלום. כשזה הפך מאירוע של התרמה ומופעים לאירוע של מחאה, זה היה אחד הדברים הכי מרגשים שקרו לי. כל מי שהיה – הרגיש את ההיסטוריה מתרחשת. וניצחנו!". מאז, רן משתדל להגיע לכל מצעדי הגאווה. "הנראות היא כוח", הוא אמר. "מרגש אותי שהשנה הנושא הוא גיל הזהב. הקהילה באמת אלופה בלהתעלות על המקום הספציפי שלה ולהסתכל על הקהילות שמקיפות אותה, כדי להעצים את כולן. מצעדי הגאווה עושים טוב לא רק לקהילה – אלא גם לישראל". "כשאתה הולך עם האמת הפנימית שלך – אתה לא יכול להיות חלש". קול קולטון המצעד הראשון של קול קולטון היה בשנת 1999, בעקבות אזכור של ה"צעדה" במגזין הזמן הוורוד. "ישר באתי. המצעד הזה נתן לי בוסט של חופש. זה נתן לנו תחושה שאנחנו חלק ממשהו מאוד גדול. הייתה הרגשת ביטחון שהרגשתי שמשחררת אותי, וגם את מי שנמצא איתי". עבור קול, המאבק הציבורי לזכויות התחבר פעמים רבות למאבק האישי: "מגיל צעיר תקפו אותי על מי שאני. חוויתי התנכלות ואלימות פיזית ומילולית. ב-2010 שברו לי את החלונות באוטו, לקחו לי את דגל הגאווה והשתינו עליו. זאת הייתה הפעם הראשונה שבה הבנתי שגם אם אני מרגיש הכי בטוח בעולם, העולם מסוכן. ככה הפכתי לאקטיביסט. הרגשתי את האחריות הקהילתית". גם לקול יש עצה עבור הילד או הילדה שקוראים את הכתבה. "כשאתה הולך עם האמת הפנימית שלך - אתה לא יכול להיות חלש. אי אפשר להחליש אותך - אבן היא אבן". "זאת חגיגה של להיות גאות בדבר הזה שהוא אנחנו". רעות נגר המצעד הקרוב יהיה משמעותי במיוחד עבור רעות נגר, מאחר שהיא תיקח חלק בהפקה שלו ולדבריה תביא את הצבע ואת האג'נדה שלה. "יש לי שני מצעדים ראשונים מבחינתי. הראשון שהיה לי באשדוד – העיר שבה גדלתי, והמצעד הראשון שלי בתל אביב", מספרת רעות. "הייתי אז בקורס קצינות והלכתי עם חברה שהיו עליה שמועות שהיא בקהילה. התחלנו לצאת ביחד לכל מיני מסיבות של לסביות, ואז הגענו למצעד". אחת החוויות המשחררות בעיניה מאותו המצעד היה לצעוד כשלגופה חלק עליון של בגד ים וג'ינס שאותו היא מגדירה כ"קצרצר". "אני חושבת שפתאום נפל לי האסימון – שאני יכולה סוף סוף להתגאות בדבר הזה שאמרו לי שאני צריכה להתבייש בו, המיניות שלי", היא נזכרת. "אחד הטיעונים שעולים הוא: למה אתם כל כך פרובוקטיביים? התשובה שלי היא שקודם כל יולי, וחם. ודבר שני – אתם לגמרי מוזמנים לבוא וליהנות איתנו אבל אנחנו לא צועדים בשבילכם. זה בשבילנו. זאת חגיגה של להיות גאות, סוף סוף, בדבר הזה שהוא אנחנו". "היציאה שלי לא הייתה נראית אותו הדבר בלי להגיע למצעד". אלה אמסט אלה אמסט, פעילה בעמותת "מעברים" וחברה בוועד המנהל של האגודה למען הלהט"ב, הלכה למצעד הראשון שלה לפני שלוש שנים בתל אביב. "הייתי בתהליך של יציאה מהארון בחיים שלי. לקחתי דברים הרבה יותר לאט – יציאה מהארון הדרגתית מאוד. המצעד 'הרס' הזה, אבל בצורה טובה", היא משחזרת. "זה היה היום שבו שיניתי את השם שלי בפייסבוק. התחלתי לחיות מחוץ לארון". "זאת הייתה הפעם הראשונה שבה ראיתי עוד טרנסיות", היא הוסיפה. "כל היום, מהרגע שיצאתי מהבית ועד שחזרתי, היה אלה. זה היה כל כך טוב – להיות אני". ומה העצה של אלה עבור כל ילד או ילדה שזהו המצעד הראשון שלה? "זה יכול להיות קצת מוזר לפעמים, להגיע לסביבה כל כך עמוסה. אבל בתור מקום של הקהילה שלנו, מקום שאפשר להיות בו אנחנו בלי שישפטו אנחנו, נוכל להיות מי שאנחנו גם ליום אחד וגם כסימן לבאות – אין לזה תחליף. היציאה שלי לא הייתה נראית אותו הדבר בלי להגיע למצעד". אבי סופר: בשנות ה-80 המצעד היה של מכוניות ואופנועים שהסתובבו ברחובות תל אביב עם פלקטים, והוביל אותו אופנוע מצ'וקמק. לא היו דגלים, הם היו מצוירים על קרטון. נסענו ברחבי העיר, אנשים בעיר לא ידעו מה זה ומה משמעות הדגל. לחלק מהמשתתפים היו מסכות על הפנים בשביל שלא יזהו אותם, אבל הופעתי בגלוי. מהרגע שיצאתי מהארון היה ברור לי שצריך לפעול. חופש זה לא דבר שנותנים, זה דבר שלוקחים. התחושה שלי הייתה של שליחות. אני תמיד אסתכל על מה צריך להשיג, אסור לנו לנוח על זרי הדפנה. אבל להסתכל אחורה זה וואו – תראו מה השגנו! דניאל גרמן: ב-2003 הלכתי למצעד הראשון עם בן זוגי, בפעם הראשונה, בשנה שבה יצאתי מהארון בפני אימא שלי. בשבילי זה היה ממש שחרור, שאני יכול ללכת ברחוב בלי להסתתר ובלי לפחד. היציאה שלי מהארון הגיעה בגיל מאוחר, והמצעד היה עבורי השלמה של התהליך שעברתי במשך שנים והגיע באותן השנים לשיאו. עם השנים הגעתי למסקנה שהיציאה מהארון אף פעם לא נפסקת. אתה מגלה עוד שכבה ועוד שכבה. היום אני שלם עם הגאווה שלי, בכל מסגרת שאני נמצא בה. ב-2009 צעדתי עם קבוצת דובים. זה היה סוג של שחרור מסוים: אנחנו מקבלים את עצמנו ואת הגוף שלנו בלי להצטדק ובלי להתאים את עצמנו לנורמה גאה כלשהי. היום אני הולך כל שנה למצעד וצועד עם דגל הדובים. אם אתה בטוח במה שאתה – תהיה אתה עצמך. אל תפספס את החיים בשביל לרצות אחרים. אני אנשים מאחוריך, אתה לא לבד.

רוצה להוביל שינוי בקמפוס? רוצה להשפיע על הקהילה הגאה? האחווה מחפשת אותך למגוון תפקידים משמעותיים במלגה או בהתנדבות האחווה הסטודנטיאלית הגאה היא התארגנות סטודנטים/יות גאים במוסדות האקדמיים ומהווה פרוייקט משותף של האגודה למען הלהט"ב והתאחדות הסטודנטים והסטודנטיות בישראל. להגשת מועמדות לחצו כאן רכז.ת "קמפוס בטוח" "קמפוס בטוח" הוא פרויקט שמטרתו לייצר מרחב בטוח לכלל המגדרים והזהויות ברחבי הקמפוס, על ידי שינויים שעורך המוסד עצמו בתוך הקמפוס בלווי והובלת האחווה הסטודנטיאלית הגאה. התפקיד כולל: ניהול פרויקט קמפוס בטוח ריכוז וליווי מקצועי של פעילי הפרויקט בקמפוסים השונים יצירת קשרים עם ארגונים שונים, בעלי תפקידים באקדמיה וכד' לצורך רתימה לפרויקט ושיתופי פעולה הרחבת הפרויקט לקמפוסים נוספים דרישות תפקיד: כישורים בינאישיים מצוינים מנהיגות, יוזמה, סדר וארגון היכרות עם עולם האקדמיה יכולת לווי וחניכה של בעלי תפקידים סטודנט/ית בפועל, במוסד מוכר רקע בעולם הלהט"ב - יתרון גובה המלגה: 6,500 ש"ח רכז.ת משאבי אנוש התפקיד כולל: פרסום, גיוס וביצוע ראיונות וימי הערכה לתפקידים חדשים באחווה. דאגה לרווחת המלגאים באחווה. השתתפות פעילה במטה האחווה. דרישות התפקיד: יחסי אנוש מצויינים. הגדלת ראש. ניסיון בתחום - יתרון משמעותי. פניות להיות חלק ממטה האחווה. פניות גבוהה בחודשים יוני-יולי-אוגוסט - חובה. רצון להשפיע על הקהילה הגאה וקהילת הסטודנטים והסטודנטיות בארץ. גובה המלגה: 9,750 ש"ח המלגה עבור פעילות עד נובמבר 2019 מנחה בקמפוס הגיוס עבור שנה זו הסתיים. אם אין לכם אחווה בקמפוס ואתם רוצים להפעיל שם פעילות (בהתנדבות) ניתן לפנות במייל אל rakezet@glbt.org.il להגשת מועמדות לחצו כאן

המדינה מסרבת להכיר במגדרם של אנשים טרנסים. חברי וחברות הקהילה הטרנסית נאלצים להחזיק במסמכים מזהים שאינם תואמים את המגדר בו הם חיים! הדבר גורר קשיים יומיומיים בזיהוי מול מוסדות המדינה, בנקים, ונותני שירות, וכתוצאה קושי בקבלת שירותים הניתנים לכולם. בחו"ל אזרחים טרנסג'נדרים נאלצים להציג דרכון ישראלי עם סעיף מין שגוי, על כל ההשלכות המשתמעות מכך, גם במדינות העויינות את הקהילה. בישראל מסמכים רשמיים שאינם תואמים את המגדר, חושפים אותם לאפלייה ואלימות על בסיס קבוע. בניגוד לסטנדרטים בינלאומיים, מדינת ישראל כופה ניתוחים שאינם בהכרח נדרשים או רצויים כתנאי להתאמת סעיף המין. חברות וחברי הקהילה המסרבים לניתוחים פולשניים נדרשים לעבור מעקב, של שנתיים לפחות, בוועדה רפואית מיוחדת במשרד הבריאות. זאת למרות שנושא התאמת אמצעי הזיהוי הרשמיים, כלל אינו סוגיה רפואית, אלא סוגיה העוסקת בכבוד האדם וחירותו. יתרה מכך, הועדה במשרד הבריאות גם כופה מעקב ואיבחון פסיכיאטרי, למרות שזהות טרנסית יצאה מזמן מרשימת ההפרעות הנפשיות. לאחרונה, בעקבות עבודה מאומצת של אירגון מעברים לקהילה הטרנסית, ואקטיביסטים טרנסים נוספים, ניתנו הקלות מסויימות בהתאמת הסעיף, אך המאבק עדיין רחוק מלהסתיים. *הנתונים נאספו על ידי הפורום למדיניות ציבורית של האגודה נמשיך להאבק על הזכויות שלנו!

נישואין וגירושין בישראל נערכים אך ורק ע"י הרבנות, אשר אינה מכירה בזוגיות להט"ב. לכן נדרשים זוגות המבקשים להתחתן לטוס למדינה זרה המכירה בנישואי להט"ב ולהתחתן בה נישואים אזרחיים, הרחק ממשפחותיהם וחברותיהן. הודות לפסיקת בג"ץ משנת 2006 המדינה מחויבת לרשום זוגות להט"ב אשר התחתנו בחו"ל כנשואים במשרד הפנים. למרות הרישום נישואים אלו אינם שווי זכויות לנישואים בין אישה וגבר וזוגות להט"ב נשואים עדיין מופלים בחוק בהקמת משפחה, הליכי איזרוח בני זוג אשר אינם ישראלים, זכויות כלכליות ועוד. למעלה מ-25 מדינות ברחבי העולם (לרבות כל מדינות ארצות הברית) מאפשרות נישואים חד מיניים, אך בישראל נדחתה בשנת 2017 עתירת האגודה למען הלהט"ב שדרשה שוויון בנישואים. *הנתונים נאספו על ידי הפורום למדיניות ציבורית של האגודה נמשיך להאבק על הזכויות שלנו!

בני זוג להט"ב מופלים ברישום הורותם במשרד הפנים. כאשר יולדת מבקשת לרשום את בן זוגה כאב התינוק או התינוקת במשרד הפנים, כל שהיא צריכה לעשות הוא לגשת לפקיד בבית החולים. גם אם האם נעזרה בתרומת זרע ובן זוגה איננו האב הביולוגי של הילד רישומו מבוצע באופן מידי. לעומת זאת, זוגות להט"ב המבקשים לרשום את בת או בן הזוג כהורה הנוסף נדרשים לפנות לבית המשפט, לשלם אלפי שקלים, לנהל הליך משפטי ארוך שלעיתים נמשך שנים ולעמוד בקריטריונים שרירותיים אשר קבעה המדינה הכוללים לעיתים תסקירים של שירותי הרווחה וחדירה לפרטיות. בשנת 2016 הוגשה עתירה בעניין לבית המשפט העליון. העתירה עדיין תלויה ועומדת. בנוסף להט"ב אינם רשאים לקיים הליך פונדקאות בישראל. למרות שישראל הייתה המדינה הראשונה בעולם להסדיר בחוק את הפונדקאות, החוק קובע כי רק גבר ואישה נשואים רשאים לקיים הליך פונדקאות בישראל. כתוצאה מכך להט"ב נאלצים לבצע הליך פונדקאות בחו"ל, הרחק ממשפחותיהם, במדינה זרה. רוב הליכי פונדקאות בחו"ל נערכים כיום בצפון אמריקה ועלותם כחצי מיליון(!) ₪. עתירה ראשונה לבג"ץ בעניין נמחקה לאחר שהצעת חוק פונדקאות הכוללת גם להט"ב עברה בקריאה ראשונה בתמיכה ממשלתית בשנת 2014 אך החוק לא השלים את הליך החקיקה עקב נפילת הממשלה. בעקבות עתירה שנייה לבג"צ משנת 2015, אשר הוגשה ע"י איתי ויואב פנקס ארד, עמותת אבות גאים וארגונים נוספים, הבטיחה המדינה לערוך שינויים בחוק אך לאחרונה התגלה כי החוק המתוקן עתיד לאפשר הליך פונדקאות רק לזוגות הטרוסקסואלים נשואים ולנשים יחידניות ולהמשיך באפליית גברים יחידניים וזוגות בני אותו המין. *הנתונים נאספו על ידי הפורום למדיניות ציבורית של האגודה נמשיך להאבק על הזכויות שלנו! הצטרפו אלינו למאבק -וכנסו לקבוצת החזית הגאה על מנת להישאר מעודכנים

בני זוג להט"ב אינם רשאים לאמץ ילדות או ילדים. חוק אימוץ ילדים קובע כי רק זוגות הטרוסקסואליים (המורכבים מגבר ואישה) רשאים לאמץ. בהתאם להנחיית היועץ המשפטי לממשלה משנת 2008 זוג להט"בי רשאי לכאורה לאמץ, אך בני זוג להט"ב אשר ירשמו לאימוץ ייחשבו כאדם יחידני שיכול לאמץ ילד או ילדה רק במקרה בו לא נמצא זוג נשוי הטרוסקסואלי המבקש לאמצם. בכך בפועל, אופציית אימוץ ע"י הורה יחידני או זוג להט"ב חסומה . בעקבות עתירה של לבג"ץ עמותת אבות גאים משנת 2016 ולאחר מאבק ציבורי ששיאו בהפגנה בקיץ 2017 הכללה למעלה מ-15,000 איש ואישה, הבטיחה המדינה לבג"ץ לתקן את החוק ולאפשר גם אימוץ להט"בי שוויוני. מאז חלפו 8 חודשים וטרם הוגשה הצעת חוק בעניין. גם אימוץ ממדינות זרות חסום בפני להט"ב. החל מינואר 1998, נכנס לתוקפו תיקון בחוק המאפשר בישראל לאמץ ילד ממדינה זרה. לפי חוק זה תהליך האימוץ יעשה אך ורק באמצעות עמותה מוכרת שקיבלה אישור לעסוק באימוץ בין-ארצי . בפועל יש כיום רק שתי עמותות מורשות אשר פועלות ברוסיה ואוקראינה, מדינות אשר אינן מאפשרות אימוץ ע"י להט"ב. בכך נחסמת למעשה האפשרות לאימוץ בין ארצי בפני להט"ב. משרד הרווחה מסרב להתנות את מתן האישור לעמותות העוסקות באימוץ בין ארצי בהתקשרות עם מדינה שתאפשר אימוץ גם על ידי זוגות להט"ב. *הנתונים נאספו על ידי הפורום למדיניות ציבורית של האגודה נמשיך להאבק על הזכויות שלנו! הצטרפו אלינו למאבק -וכנסו לקבוצת החזית הגאה על מנת להישאר מעודכנים