נקיטה בהליכים פליליים
מהי תלונה?
תלונה, על פי הגדרתה בפקודת המטה הארצי, היא כל ידיעה על עבירה שבוצעה, שנתקבלה בכל דרך שהיא, למעט ידיעה מודיעינית. כל איש משטרה חייב לקבל תלונה על ביצוע עבירה, המופנית אליו, בין אם היא מעלה חשד לביצוע עבירה פלילית ובין אם אינה מעלה חשד כזה. לאחר מכן, יוחלט האם לטפל בתלונה, מתי וכיצד – הכל בהתאם לנסיבות המקרה.
הייתי עד/ה לאירוע פלילי עם רקע להט"בופובי (הטרדה, התעללות, סחיטה וכד'). האם אוכל להגיש תלונה אף אם איני נפגע/ת העבירה?
בהחלט כן. כל אדם יכול להגיש תלונה על עבירה פלילית, גם מי שאינו נפגע/ת העבירה הישיר/ה. אולם, יש לזכור כי חלק מקורבנות העבירות על רקע להט"בופובי אינם נוטים להגיש תלונה מכיוון שהם חוששים מפני חשיפת נטייתם המינית, נוסף לכל ההשלכות – החיוביות והשליליות כאחד – אשר כרוכות בהגשת התלונה. על כן, בטרם נקיטת צעדים כלשהם, רצוי לפנות לגורמים רלוונטיים בקהילת הלהט"ב, ולהיוועץ עמם כיצד לפעול והאם להגיש תלונה, בהתאם לנסיבות המקרה.
חשוב להדגיש כי כאשר מדובר בקורבן עבירה קטין/ה, שגילו פחות מ-18 שנה, הדין קובע כי כאשר ישנו חשד לכך שאותו קטין/ה עוברת פגיעה או התעללות מכל סוג שהוא, חלה חובת דיווח לפקיד הסעד או למשטרה. חובה זו חלה על כל אדם, ובמיוחד על בני משפחה ועובדי חינוך (בין שהם אחראים על הקטין/ה ובין שלא, בין אם הם נמצאים באותו מוסד חינוכי ובין שלא). מי שיודע על התעללות בילדים ולא מדווח – עובר עבירה פלילית וצפוי לעונש מאסר.
"פקיד סעד" הוא עובד סוציאלי המופקד על נושא זה, וניתן למצוא אותו בכל מחלקות הרווחה של הרשויות המקומיות. חשוב לזכור כי דיווח לפקיד סעד או למשטרה איננו בגדר הטלת אשם או קביעה נחרצת, אלא בקשה לבדיקה מקצועית. המדווח על התעללות איננו נדרש להוכיח התעללות. כל מי שמדווח כנדרש בחוק ובתום לב, החוק מגן עליו מפני כל תביעה פלילית או תביעה אזרחית נגדו. חובת הדיווח איננה רק חובה חוקית, אלא גם חובה מצפונית ומוסרית.
אם הנך סבור/ה כי הפגיעה בילד נעשית על רקע להט"בופובי, תוכל לפנות בנוסף ל.... [אנחנו מכירים מישהו ברשויות המקומיות השונות שיש לו קשר לארגון שלנו ויכול להיות אוזן קשבת במקרים כאלה?]
איך מגישים תלונה במשטרה?
יש כמה דרכים להגיש תלונה במשטרה:
תלונה בעל פה – יש להגיע פיזית לתחנת משטרה או לפנות לשוטר/ת שנמצא במרחב הציבורי, ולמסור תלונה בעל פה במקום (שים לב! בהגשת תלונה בעל פה לשוטר מחוץ לתחנת משטרה במקרים שאינם דחופים תתבקש/י להגיע בכל זאת לתחנת משטרה ולהגיש שם תלונה).
תלונה טלפונית – ניתן למסור מידע או תלונה ספציפית באופן טלפוני דרך פנייה למוקד 100 או לתחנת המשטרה עצמה, לרוב במקרי חירום בלבד, שלאחריהם מתבקש המתלונן להגיע פיזית לתחנת המשטרה על מנת להגיש תלונה מסודרת.
תלונה בכתב – ניתן להגיש תלונה באמצעות פניה כתובה, גם רצוי לאחר ייעוץ משפטי.
תלונה מקוונת – עקב פריצת מגפת הקורונה, קיימת כיום אפשרות להגיש תלונה באופן מקוון באמצעות אתר האינטרנט של המשטרה. הגשת תלונה באופן הזה מהווה דיווח למשטרה, אך במקרה חירום יש להתקשר למוקד 100. בנוסף, חשוב להדגיש כי הגשת התלונה באתר לא פוטרת את המתלונן/ת מהגעה פיזית לתחנת המשטרה. התלונה המקוונת תיבחן על ידי שוטר והוא יחליט אם לזמן את המתלונן/ת לתחנה. ניתן לקרוא עוד על אפשרות זו בקישור הבא: https://www.gov.il/he/service/request-file-complaint-online-during-emergency.
הדרך הכי אפקטיבית להתלונן היא באמצעות הגשת תלונה כאשר הנך נוכח/ת פיזית בתחנת משטרה. שכן, בתחנה ניתן לראות כיצד התלונה תטופל (האם היא נלקחת ברצינות), האם חסרות ראיות, האם התלונה מקבלת יחס בהתאם לדרגת הדחיפות שלה וכו', ובמקרה הצורך, לערב עו"ד בהקדם.
יודגש כי בכל מקרה בו הנך מגיש/ה תלונה על ביצוע עבירה בפני שוטר/ת בתחנת משטרה או מחוצה לה, השוטר/ת מחויב/ת לקבל את התלונה, גם אם השוטר/ת סבור/ה שלא נעברה עבירה פלילית. למשטרה יש סמכות להפעיל שיקול דעת רחב באשר לאופן הטיפול בתלונה, אך אסור לה להתעלם ממנה ולא לטפל בה כלל. המשטרה רשאית שלא לחקור תלונה רק לאחר שהפעילה שיקול דעת בעניין ונימקה מדוע לא תפתח בחקירה. המשטרה חייבת לנקוט אמצעים סבירים ולבחון באופן ענייני כל תלונה על מנת לבדוק האם היא מוצדקת.
לעתים קרובות מתלוננים נתקלים בסירוב מצד תחנות משטרה לגבות מהם עדות. הקושי הזה בולט במיוחד במקרה של מתלוננים להט"בים שסובלים מאפליה בשל נטייתם המינית. סירוב מצד שוטר או תחנת משטרה לטפל בתלונה הינה התנהלות בלתי חוקית, ובמקרים מסוימים היא עשויה לגבש עילת תביעה בנזיקין כנגד המשטרה בגין רשלנות. במקרה כזה, ניתן לפנות לייעוץ משפטי.
איך אפשר לעקוב אחרי תלונה במשטרה כנפגע/ת עבירה?
משטרת ישראל מפעילה מערכת מידע לנפגעי עבירה (מנ"ע), שמעבירה מידע באמצעות אתר אינטרנט ומערכת טלפונית ממוחשבת לנפגעי עבירות פליליות, ולנפגעי חלק מעברות התעבורה.
עם הגשת התלונה ופתיחת התיק בתחנת המשטרה, בקש/י מהשוטר/ת שקיבל את תלונתך שם משתמש וסיסמה שתאפשר לך גישה למערכת מנ"ע, שם תוכל/י להתעדכן במצב התיק, במיקומו, בגורם המטפל בו, וכן אם ישנם חשודים או נאשמים בתיק, בתוך 24 שעות מרגע פתיחת התיק.
מלבד עדכון באופן הטיפול השוטף בתיק, המערכת מיידעת אותך על זכותך, כנפגע/ת העבירה, להביע עמדה במהלך ההליך המשפטי, כמובן על פי חומרת העבירה ממנה נפגע/ת.
לכניסה למנ"ע יש ללחוץ על הקישור: https://mena.police.gov.il/MenaSite/Pages/LogIn.aspx.
מתי וכיצד מבקשים בקשת צו איסור פרסום למען מניעת פגיעה בפרטיות של קורבן/חשוד בשל היותו "בארון"?
הבסיס החוקי לתביעת צו איסור פרסום למען מניעת פגיעה בפרטיות במקרה של "אאוטינג" (הוצאה כפויה מהארון), הוא סעיף 70 לחוק בתי המשפט. הסעיף מסמיך את בית המשפט לאסור , בהתאם לשיקול דעתו, על פרסום פרטים הקשורים בהליך המשפטי, בין אם בשלב החקירה או בשלב המשפט, לצורך מניעת פגיעה פוטנציאלית בבעל הדין או פרטיותו.
הסעיף, אם כן, מאפשר לבית המשפט לאסור על פרסום למען פגיעה בפרטיות בשני מקרים:
כאשר הפרסום יוביל לחשיפת מידע שכשלעצמו יוצר פגיעה חמורה בפרטיות – הכוונה היא למידע שנמצא באופן מובהק במסגרת ה"פרטיות האינטימית", ואשר מגלם את צנעת הפרט שביחסים שבין אדם לעצמו. לדוגמה, עניינים הקשורים לבריאות הנפש והגוף, יחסים שבין בעל הדין לבין הקרובים לו ביותר (כמו למשל פרטים על יחסים בין בני) שאינם יחסים פומביים (כמו למשל יחסים עסקיים או ציבוריים), או עניינים כלכליים.
כאשר הפרסום יוביל לחשיפת מידע שחשיפתו תוביל לתוצאה חמורה – הכוונה היא למידע שאינו בהכרח נמנה עם הרשימה מעלה, אך פרסומו עלול לגרום נזק חמור או בלתי הפיך למי שהמידע שייך לו ו/או לצד ג' שנחשף. למשל, פגיעה נפשית חמורה, פגיעה אנושה בחיי הפרט, פגיעה בקטינים, הטלת פגם ציבורי או מוסרי בעל השלכות קשות.
יודגש כי במקרה השני, בית המשפט מוסמך להגן גם על צד ג' שאינו צד להליך המשפטי, אך שמו נקשר בו, בין בעל פה ובין בכתב. כלומר, הסעיף הזה חל במקרים בהם בין העדים בהליך נכללים בן/ת זוג של הקורבן/החשוד/ה בביצוע עבירה, או אדם אחר ששמו הוזכר בדיון ויש לו זיקה לעניין הנטייה המינית.
כדי להוציא צו איסור פרסום, יש להגיש עתירה לבית המשפט. בטרם פניה לבית המשפט, יש לבחון לעומק את הסוגיה העומדת מאחורי הפרסום, את סוג ההליך המשפטי המתנהל (אם בכלל מתנהל), את בית המשפט הנכון אליו יש לפנות, סוג ההליך והחוק הספציפי החל על העניין ולא פחות חשוב – לבחון סיכויי הבקשה לאסור פרסום בהתחשב בפסיקה הנוהגת ובחופש הביטוי כזכות יסוד חוקתית.
מהו תוקף צו איסור פרסום?
כאשר בית המשפט מוציא צו איסור פרסום, בית המשפט יכול לקבוע בנוגע לתוקפו כי:
הצו יהיה תקף ללא הגבלת זמן, אלא אם כן בית המשפט קבע מועד לתפוגת הצו (לדוגמה, בית המשפט עשוי לקבוע כי צו איסור פרסום של עניין מסוים יהיה בתוקף עד למועד הדיון הבא בבית המשפט או עד להגשת כתב אישום וכד').
הצו יהיה תקף עד שתתקבל החלטה אחרת בבית המשפט, אשר מבטלת את תוקפו של הצו.
האם ניתן לבקש צו איסור פרסום של מידע באינטרנט?
כן. קיים קושי מהותי באכיפת צו איסור פרסום בשל מעטה האנונימיות שמספק מרחב האינטרנט למשתמשים אשר מפיצים מידע האסור בפרסום. אך אין להניח מראש כי הצו יופר ולהימנע מתביעתו. שכן, כיום לרשויות אכיפת החוק יש את הכלים להגיע למפרסם ולהעמיד אותו לדין בגין הפרת צו איסור הפרסום.
מהו צו למניעת הטרדה מאיימת?
צו למניעת הטרדה מאיימת הוא צו שניתן מכוח חוק מניעת הטרדה מאיימת, תשס"ב-2001, שמטרתו להגן על כל אדם מפני פגיעה בשלוות חייו, בפרטיותו, בחירות או בגופו, בידי אדם אחר שנקט נגדו הטרדה מאיימת או שפגע בגופו. בית המשפט מוסמך ליתן צו למניעת הטרדה מאיימת כנגד "כל אדם" המטריד אדם אחר – לרבות בן משפחה, שכנים, בני זוג או אנשים זרים שאין למבקש הצו כל היכרות מוקדמת עמם.
מתי מגישים בקשה לצו מניעת הטרדה מאיימת?
לא בכל המקרים בית המשפט ייעתר לבקשת צו למניעת הטרדה מאיימת. לכן, רצוי לברר תחילה אם נסיבות העניין מצדיקות הגשת בקשה לקבלת צו כאמור, או שיש להפנות את הנפגע/ת לפתרונות אחרים שקיימים (כמו צו הגנה מכוח חוק למניעת אלימות במשפחה).
מקרה המצדיק הגשת בקשה לצו למניעת הטרדה מאיימת הוא מקרה שמתקיימים בו שני תנאים מצטברים:
המטריד/ה ביצע/ה הטרדה בעבר כלפי אדם אחר או נקט/ה איומים כלפיו.
על פי נסיבות העניין, יש יסוד סביר להניח כי המטריד/ה שוב י/תטריד או י/תאיים בעתיד על הנפגע/ת, וי/תפגע בשלוות חייו/ה, בפרטיותו/ה, בחירותו/ה או בגופו/ה.
דוגמאות למקרים בהם ניתן לבקש צו למניעת הטרדה מאיימת:
פרסומים ברשתות החברתיות שפוגעים בשם הטוב של המוטרד/ת – במקרים חריגים בהם הפרסום פוגע באופן קיצוני בשלוות חייו/ה של המוטרד/ת או עלול לסכן את שלומו/ה או בטחונו/ה, ישקול ביהמ"ש מניעת פרסום עתידי בדרך של צו מניעה בהתאם לחוק מניעת הטרדה מאיימת (מקור: ע"א (מחוזי חי') 43483-10-18 יאסר מואסי נ' עיד ג'בילי (פורסם בנבו, 15.01.2019)).
הגשת תלונות סרק במשטרה נגד המוטרד/ת – במקרים חריגים בהם המטריד/ה הוא מתלונן/ת סדרתי/ת שנוהג/ת להגיש תלונות סרק מרובות במשטרה כנגד המוטרד/ת, ביהמ"ש עשוי לראות בכך הטרדה. יחד עם זאת, ככלל הגשת תלונה במשטרה אינה בגדר הטרדה מאיימת, ואין להעלות על הדעת כי דרכו של אזרח לפנות למשטרה תחסם בשל החשש שמה הנילון יפנה לבית המשפט ויקבל צו למניעת הטרדה מאיימת כנגד המתלונן במשטרה (מקור: בר"ע (מחוזי ירושלים) 179/04 נס שובל נ' מרים ניסים (פורסם בנבו, 10.08.2004)).
מעשי התעמרות מצד שכנים שנועדו לזרוע פחד ובהלה – צעקות, איומים ואמירות בוטות, וכן ניסיונות לצלם את המוטרד/ת עולים כדי הטרדה מאיימת (מקור: ע"א (מחוזי מרכז) 26728-07-18 שאול סטנילב אמסטרדמסקי נ' מיכל גולן גרינברג (פורסם בנבו, 25.07.2018)).
קיימת זיקה בין האירוע לבקשה לצו (דרישה לסמיכות בזמן) – לא ראוי להשתמש באירוע מן העבר הרחוק כעילה לפגיעה בזכויות הפרט במסגרת צו מניעת הטרדה מאיימת. שכן, אם אדם הוטרד פעם אחת ולא פנה לבית המשפט במשך תקופה משמעותית, המשמעות היא שהוא מחל על ההטרדה, ולא יוכל להשתמש בה כעבור זמן רב כעילה לבקשה להוצאת צו מניעת הטרדה מאיימת (מקור: בר"ע (מחוזי ירושלים) 179/04 נס שובל נ' מרים ניסים (פורסם בנבו, 10.08.2004)).
איך מגישים בקשה לצו למניעת הטרדה מאיימת?
בשלב הראשון, על הנפגע/ת למלא טופס בקשה ייעודי בו יש לציין:
את הפרטים המלאים של הנפגע/ת (שם מלא, מספר ת.ז., כתובת מלאה כולל מספר בית וטלפון).
את הפרטים המלאים של המטריד/ה (כנ"ל).
את הנסיבות על פיהן דרוש מתן הצו במעמד צד אחד אם הנפגע/ת סבור/ה כי יש מקום למקום לצו שכזה.
את ההגבלות שביהמ"ש מתבקש להטיל על המטריד/ה.
מלבד זאת, אל הבקשה עצמה יש לצרף:
תצהיר מטעם הנפגע/ת שאומת בפני עורך-דין.
כתב ערובה של הנפגע/ת לפיצוי עבור כל נזק שיגרם למטריד/ה אם יקבע על ידי בית המשפט שהבקשה היא קנטרנית.
כל מסמך שיכול לתמוך בעובדות המפורטות בבקשה, לדוגמא: טופס תלונה במשטרה, מסמך רפואי, תמונות וכד'.
חשוב להדגיש כי בהעדר פרטים מלאים, ייתכן קושי באכיפת הצו אם ביהמ"ש יקבל את הבקשה.
הבקשה והתצהיר אינם כרוכים בתשלום אגרה.
את טופס הבקשה ניתן למצוא בקישור הבא: https://www.gov.il/he/service/application_for_an_order_preventing_stalking_ex_parte.
בשלב השני, יש להגיש את טופס הבקשה למזכירות של בית המשפט שהמבקש/ת בחר/ה (את הטופס יש להגיש פיזית למזכירות, לא ניתן להגיש את הבקשה באינטרנט). על פי סעיף 3 לחוק למניעת הטרדה מאיימת, תשס"ב – 2001, ניתן להגיש בקשה לצו למניעת הטרדה מאיימת לבית משפט השלום, בית משפט לנוער ולבית המשפט לענייני משפחה – הכל בהתאם לנסיבות העניין. כלומר, אין לשאלת הסמכות המקומית כל חשיבות בכל הנוגע להליך של בקשה למתן צו למניעת הטרדה מאיימת. סעיף 10 לחוק אף קובע במפורש כי ביהמ"ש לא ימנע מלדון או מלהחליט בבקשה למתן צו למניעת הטרדה מאיימת מחמת טענה של העדר סמכות מקומית.
בשלב השלישי, על פי סעיף 7 לחוק, בית המשפט רשאי לתת צו מניעת הטרדה מאיימת במעמד צד אחד, אם הוא סבור כי הדבר דרוש לשם הגנה מידית על שלום הנפגע/ת, או כשהמטריד/ה הוזמן/ה כדין ולא התייצב/ה לדיון. משמעות הדבר היא שהבקשה עצמה מוגשת במעמד צד אחד בלא שהיא מועברת לידיעת הצד השני, ובלא שהוא/היא מתייצב/ת כלל בבת המשפט. אולם בדרך כלל, עם הגשת הבקשה הנפגע/ת ועורך דינו/ה נקראים לאולם בית המשפט, שם נשאל/ת הנפגע/ת על ידי בית המשפט לגבי השתלשלות המקרה בגינו מבוקש הצו. אם השתכנע בית המשפט כי ישנה מסוכנות מן המשיב (הצד שכגד), יוציא צו הגנה במעמד צד אחד ודיון יקבע במעמד שני הצדדים, לכל המאוחר בתוך שבעה ימים ממועד הגשת הבקשה.
על פי סעיף 6 לחוק, בית המשפט מוסמך לתת צו למניעת הטרדה מאיימת למשך 6 חודשים בלבד. אולם, בית המשפט רשאי לחזור ולהאריך את תוקפו של הצו, ובלבד שהתקופה הכוללת לא תעלה על שנה. במקרים חריגים, ומטעמים מיוחדים שיפורטו בהחלטתו, בית המשפט רשאי להאריך את תוקף הצו לתקופה כוללת שלא תעלה על שנתיים.
מהו צו הגנה?
צו הגנה הוא צו שניתן מכוח החוק למניעת אלימות במשפחה, התשנ"א-1991, ומטרתו להגן על קורבן של אלימות במשפחה. כלומר, הוא נועד להגן על בן משפחה מבן משפחה אחר, בשל אירוע של אלימות פיזית או מילולית – לרבות איומים, התעללות פיזית, נפשית או התנהגות שאינה מאפשרת ניהול חיים תקינים. במסגרת צו ההגנה, ביהמ"ש רשאי להטיל על הצד שנגדו הוצא צו הגנה, תנאים או מגבלות שונות. למשל, להימצא במקום מסוים או להימנע מלהיכנס למקום מסוים, להימנע מיצירת קשר עם מבקש הצו, להימנע מלהחזיק נשק ועוד תנאים מגבילים.
איך מגישים בקשה לצו הגנה לבימ"ש?
בשלב הראשון, על הנפגע/ת למלא טופס בקשה לצו הגנה בו יש לציין:
את הפרטים המלאים של הנפגע/ת (שם מלא, מספר ת.ז., כתובת מלאה כולל מספר בית וטלפון).
את הפרטים המלאים של מי שנגדו/ה מתבקש צו ההגנה (כנ"ל).
את האיסורים שבית המשפט מתבקש להטיל על האדם שנגדו מתבקש צו ההגנה.
את הנסיבות על פיהן דרוש מתן הצו במעמד צד אחד אם הנפגע/ת סבור/ה כי יש מקום למקום לצו שכזה.
ועוד פרטים נוספים.
לבקשה זו ניתן לצרף מסמכים התומכים בבקשה במידת הצורך.
בקשה זו אינה כרוכה בתשלום אגרה.
את טופס הבקשה ניתן למצוא בקישור הבא:
בשלב השני, יש להגיש את טופס הבקשה למזכירות של בית המשפט שהנפגע/ת בחר/ה (את הטופס יש להגיש פיזית למזכירות, לא ניתן להגיש את הבקשה באינטרנט). על פי סעיף 1 לחוק למניעת אלימות במשפחה, תשנ"א-1991, ניתן להגיש בקשה לצו למניעת הטרדה מאיימת לכל בתי משפט השלום בארץ לענייני משפחה וגם לבתי דין דתיים – בית דין יהודי, שרעי, נוצרי ודרוזי – הכל בהתאם לנסיבות העניין. כלומר, אין לשאלת הסמכות המקומית כל חשיבות בכל הנוגע להליך של בקשה למתן צו הגנה. סעיף 10 לחוק אף קובע במפורש כי ביהמ"ש לא ימנע מלדון או מלהחליט בבקשה למתן צו הגנה מחמת טענה של העדר סמכות מקומית. לכלל זה ישנו חריג אחד בלבד – כאשר הנפגע/ת הינו/ה קטין/ה מתחת לגיל 18, ניתן להגיש את הבקשה בבית המשפט לענייני משפחה בלבד.
בשלב השלישי, על פי סעיף 4(א) לחוק, בית המשפט רשאי לתת צו מניעת הטרדה מאיימת במעמד צד אחד, אם הוא סבור כי הדבר דרוש לשם הגנה מידית על שלום הנפגע/ת, או כשהמטריד/ה הוזמן/ה כדין ולא התייצב/ה לדיון. משמעות הדבר היא שהבקשה עצמה מוגשת במעמד צד אחד בלא שהיא מועברת לידיעת הצד השני, ובלא שהוא/היא מתייצב/ת כלל בבת המשפט. אולם בדרך כלל, עם הגשת הבקשה הנפגע/ת ועורך דינו/ה נקראים לאולם בית המשפט, שם נשאל/ת הנפגע/ת על ידי בית המשפט לגבי השתלשלות המקרה בגינו מבוקש הצו. אם השתכנע בית המשפט כי הנפגע/ת נמצא/ת בסכנה ממשית ומידית, יוציא צו הגנה במעמד צד אחד ודיון יקבע במעמד שני הצדדים, לכל המאוחר בתוך שבעה ימים ממועד הגשת הבקשה. חשוב לציין שככל שהבקשה למתן צו הגנה מוגשת בסמוך לאירוע אלימות שאירע, אותו אירוע יכול לשמש אינדיקציה לקיומו של חשש מיידי להתרחשות אירוע אלים נוסף. מסיבה זו, חשוב מאוד שלא להמתין, ולפנות מיד למשטרה / עו"ד לענייני משפחה לקבלת צו הגנה.
על פי סעיף 5(א) לחוק, בית המשפט מוסמך לתת צו הגנה למשך 3 חודשים בלבד. אולם, בית המשפט רשאי לחזור ולהאריך את תוקפו של הצו, ובלבד שהתקופה הכוללת לא תעלה על חצי שנה. במקרים חריגים, ומטעמים מיוחדים שיפורטו בהחלטתו, בית המשפט רשאי להאריך את תוקף הצו לתקופה כוללת שלא תעלה על שנתיים.
מתי יש לפנות למח"ש? איך עושים את זה?
המחלקה לחקירות שוטרים (מח"ש) היא גוף עצמאי ובלתי תלוי שאחראי על חקירת תלונות על עבירות פליליות מצד שוטרים, אשר בוצעו במסגרת תפקידם, ובסמכותה להורות על העמדת שוטרים לדין פלילי.
מח"ש חוקרת עבירות פליליות שהעונש הקבוע בגינן בחוק עולה על שנת מאסר, ושהחשודים בביצוען הם שוטרים (כולל שוטרי מג"ב). בעניין שימוש לא מוצדק או מופרז בכוח על ידי שוטרים, מח"ש מוסמכת לחקור את התלונה בכל מקרה (גם אם לא מדובר בעבירה שהעונש עליה עולה על שנת מאסר).
מתי יש לפנות למח"ש? בכל מקרה שבו הפרט מוצא עצמו נפגע על ידי שוטרים. הפנייה למח"ש מתבצעת לרוב כאשר מתרחש אירוע בו שוטרים נקטו באלימות כלפי אזרחים. תופעת האלימות המשטרתית יכולה להופיע בהקשרים רבים, כולל הקשרים שאינם מייצרים כל סכנה, איום או הפרעה לביטחון הציבור מצד האזרחים. סיטואציה נוספת שבעקבותיה נעשית בדרך כלל פנייה למח"ש היא הסיטואציה של חיפוש אלים או חיפוש בעירום שלא על פי החוק. לעתים, המשטרה מבצעת חיפוש על גופו של אדם בעירום מלא, ללא כל סיבה מוצדקת, וללא שהיה לה היתר לכך. למשל במקרה של חיפוש סמים על חשוד, בעירום מלא, בלא כל הצדקה, שמתבצע בפינת רחוב. גם במקרה זה יש לפנות למחלקה לחקירות שוטרים על מנת שתחקור את המקרה.
מי רשאי לפנות למח"ש? כל אדם רשאי לפנות למח"ש בתלונה אם יש בידו מידע ביחס לעבירה פלילית שביצע איש משטרה – בין אם הוא קורבן העבירה או עד לה או שהמידע הגיע אליו ממקור כלשהו. את הפניה ניתן להגיש באמצעות טופס מקוון, בדואר, בפקס, בדואר אלקטרוני או ישירות במשרדי מח"ש השונים בתיאום מראש.
כיצד מגישים תלונה למח"ש? יש להגיש את התלונה סמוך ככל הניתן לביצוע למועד האירוע, לצרף תיעוד ככל שיש (רפואי, צילום, עדים, הקלטות וכו'). את התלונה ניתן להגיש בע"פ או בכתב, באופן עצמאי או בסיוע עו"ד.. חשוב: רצוי הגיש תלונה נפרדת למח"ש, גם אם במסגרת העדות במשטרה כבר פרטתם על התנהלות השוטר הפוגע.
בתלונה חשוב לציין את פרטי המתלונן המלאים, תיאור מפורט של האירוע ומירב הפרטים אודות השוטר שנגדו מוגשת התלונה. יש לנסות ולהשיג פרטי זיהוי מדויקים ככל הניתן של השוטר ולאסוף את מירב הראיות להתרחשות האירוע (צילומים, עדויות וכדומה), להכין מהן עותקים ולצרף לתלונה.
כיצד פועלים כנגד אלימות משטרתית?
יש לשמור על קור רוח ככל האפשר ולדרוש מהשוטר להפסיק את האלימות נגדכם בצורה ברורה.
יש לתעד, במידת האפשר, את הסיטואציה האלימה, את הפגיעות בגוף (או ברכוש, אם ישנן), את השוטרים שהיו מעורבים בתקרית ואת שמם, את שם היחידה אליה הם משתייכים, מספרם האישי ופרטי הקשר של עדים נוספים לאירוע. אם בחרתם לתעד את האירוע בכתב, רצוי שהתיעוד ייעשה בסמוך ככל שניתן לאירוע. שכן, ככל שתמתינו עם תיעוד הדברים, כך יותר ויותר פרטים שיכולים להיות מהותיים עשויים לחמוק מזיכרונכם.
ניתן להתלונן על היחס האלים שננקט כלפיכם במחלקת לחקירת שוטרים (מח"ש).
נעצרתי. מהן זכויותיי כעצור?
זכותך לדעת מי עוצר אותך ולמה – השוטר שמבצע את המעצר חייב להזדהות בפנייך (להציג תעודת שוטר / לומר את שמו המלא ואת מספרו האישי) ולהודיע לך מהי סיבת המעצר. אם סיבת המעצר לא נמסרה לך, זכותך לשאול אם הוא הנך עצור/ה, ומהי הסיבה למעצר.
זכותך לשימוע בפני הקצין הממונה – בדרך כלל, ברגע שנאמר לך שאת/ה עצור/ה, חובה על השוטר שעצר אותך להביא אותך לתחנת המשטרה או למקום מעצר בהקדם האפשרי, ולהביא אותך בפני הקצין הממונה בתחנה. הקצין הממונה אמור לקיים לך שימוע ולאחר מכן להחליט אם יש עילה למעצר ולהמשיך את הליכי המעצר או לשחרר אותך בתנאים מגבילים.
במהלך השימוע, יש לך זכות לסנגור וזכות להימנע מהפללה עצמית והזכות להימנע מלהשיב על שאלות שעשויות לחזק את הראיות נגדך. בנוסף, במהלך השימוע, כל דבר שתאמר עשוי לשמש כראיה נגדך בבית המשפט. הקצין הממונה מחויב להביא זאת לידיעתך!
אם הקצין הממונה החליט לעצור אותך, הוא מחויב להודיע לך על כך ולמסור לך את סיבת המעצר.
יש לך זכות להודיע על מעצרך לקרובייך או לעו"ד – כחלק מזכותך לייצוג של עו"ד, יש לך זכות להודיע לעו"ד על מעצרך ללא שיהוי. בנוסף, יש לך זכות להודיע על מעצרך לקרוב משפחה או חבר. על הקצין הממונה חלה חובה להודיע לך על זכויות אלה.
יש לך זכות להיפגש עם עו"ד ללא דיחוי – יש לך זכות לקיים פגישה עם עורך דינך ביחידות ובתנאים המבטיחים את סודיות השיחה. אם הנך עומד/ת בקריטריונים של "זכאות כלכלית", הנך זכאי/ת לסנגור מהסנגוריה הציבורית.
יש לך זכות לטיפול רפואי – אם הנך נזקק/ת לטיפול רפואי עקב פציעה או מחלה, חובה על השוטר לדאוג לכך שתקבל/י טיפול רפואי ללא דיחוי.
יש לך זכות לראות שופט בתוך 24 שעות מרגע מעצרך – קיימת חובה להביא אותך בפני שופט בתוך 24 שעות מרגע מעצרך, שיקבע האם יש מקום להורות על הארכת מעצרך, שחרור בערובה או שחרור בעקבות היעדר עילת מעצר. זכותך להיות מיוצג/ת על ידי עו"ד במהלך הדיון.
מתי מותר לשוטר לעכב אותי?
לשוטר מותר לעכב אדם בחמישה מקרים שהחוק מתייחס אליהם במפורש:
אם את/ה חשוד/ה בביצוע עבירה – אם שוטר חושד בכך שביצעת עבירה פלילית או שהנך עומד/ת לבצע עבירה פלילית, הוא רשאי לעכב אותך במקום כדי לדרוש ממך להזדהות או כדי לחקור אותך. על מנת שלשוטר תקום סמכות עיכוב במקרה כזה, נדרש יסוד סביר לחשד (הסבר בהמשך) (ס' 67 לחסד"פ).
אם את/ה עד לעבירה שבוצעה – אם היית עד/ה לעבירה פלילית, שוטר רשאי לעכב אותך במקום כדי לברר את זהותך או לחקור אותך. גם כאן נדרש יסוד סביר לחשד שנעברה עבירה פלילית על מנת שתקום סמכות עיכוב (ס' 68 לחסד"פ).
כדי לבצע חיפוש או בדיקת מסמכים – אם לשוטר יש סמכות לבצע חיפוש או לבדוק מסמכים (למשל להציג רישיון רכב), הוא רשאי לעכב אותך כדי להפעיל את סמכות העיכוב. אולם, סמכות זו קיימת רק כאשר יש לשוטר עילת מעצר, או לחילופין, צו חיפוש. שכן, ללא עילה לביצוע מעצר או צו חיפוש, אין לשוטר סמכות לבצע חיפוש, ולכן גם לא תקום סמכות עיכוב לפי סעיף זה (ס' 69 לחסד"פ).
כדי לבצע מעצר או מאסר ע"פ צו – אם יש נגדך צו מעצר או מאסר ולשוטר אין עותק פיזי של הצו, הוא רשאי לעכב אותך עד לקבלת עותר מהצו שיאפשר לו לאכוף אותו. אם העותק לא התקבל, השוטר יכול לדרוש ממך להתלוות עמו לתחנה (ס' 70 לחסד"פ).
עיכוב רכב כדי לבצע חיפוש – אם שוטר חושד בכך שבוצעה עבירה פלילית או שעומדת להתבצע עבירה פלילית בסבירות גבוהה, הוא רשאי לעכב את רכבך במקום ולבצע בו חיפוש לאתר את מבצע העבירה, את נפגע העבירה או ראיה הקשורה לעבירה (ס' 71 לחסד"פ). גם כאן נדרש יסוד סביר לחשד ובנוסף לכך, על השוטר חלה חובה להזדהות בפני המעוכב. כלומר – למסור את שמו, לציין את המספר האישי שלו ולהציג תעודת שוטר (ס' 72 לחסד"פ). חשוב לציין שבהפעלת הסמכות הזו לא נדרשת עילת מעצר כלפי בעל הרכב. יכול שתהיה גם עילת מעצר כלפי אדם אחר. כל עוד התגבש יסוד סביר שנעברה עבירה פלילית או שעומדת להתבצע עבירה כזו, לשוטר תהיה סמכות חיפוש ולכן גם סמכות עיכוב לפי סעיף זה.
חשוב לציין, שעם סמכות העיכוב באה תמיד הסמכות לדרוש ממך להתייצב בתחנה בזמן אחר לדרישת השוטר בנסיבות בהן הוא לא יכל להשיג את מטרת העיכוב. כלומר, אם הוא לא היה יכול לחקור אותך או שהוא לא השלים את החקירה, הוא רשאי לדרוש ממך להתלוות אליו לתחנת משטרה או לזמן אותך לתחנה למועד סביר אחר. בנוסף, חלה על השוטר המעכב חובה להזדהות בפניך, להודיע לך שהנך מעוכב/ת ולהסביר לך את הסיבה לעיכוב (אלא אם כן הדברים ברורים בנסיבות העניין).
כמעט בכל המקרים הללו, על מנת שלשוטר תקום סמכות עיכוב, נדרש יסוד סביר לחשד לכך שבוצעה עבירה פלילית או עומדת להתבצע עבירה פלילית. יסוד סביר לחשד הוא למעשה אמונה סבירה באשמתו של אדם. הוא מתגבש כאשר כלל הנסיבות והעובדות בסיטואציה מסוימת מובילות למסקנה סבירה בנוגע לאשמתו של אדם. משמעות הדבר היא שכדי לגבש יסוד סביר לחשד, די בכך שהשוטר יראה בעיניו פעילות שעשויה להיות בלתי חוקית או לסכן חיי אדם, ישמע קולות או צלילים שמצביעים על כך שמתבצעת עבירה (צעקות, השלכות חפצים, יריות וכו') או מריח חומרים שעשויים להיות בלתי חוקיים או מסוכנים. אם אין לשוטר "יסוד סביר לחשד" כאמור, העיכוב אינו חוקי.
משך הזמן שבו ניתן לעכב אדם יחיד הוא משך זמן סביר הדרוש לביצוע הפעולה שלשמה מתבצע העיכוב, ולא יותר מ-3 שעות. אולם, כאשר מדובר בעיכוב של קבוצת אנשים, קצין משטרה רשאי להאריך את העיכוב ל-3 שעות נוספות ולנמק בכתב מדוע ההארכה נדרשת (ס' 73 לחסד"פ).
בכל מקרה, אם העיכוב נמשך מעבר ל-20 דק', או שעוכבת והובאת לתחנת משטרה או זומנת אליה לאחר שעוכבת, השוטר שביצע את העיכוב ימלא דו"ח ובו יפורט שמך, סיבת העיכוב ומשך העיכוב (סעיף 74 לחסד"פ).
חשוב לציין בהקשר הזה כי אם נלקחת לחקירה בהיותך עד/ה או חשוד/ה בתחנת משטרה, משך השהייה בתחנה לא נלקח בחשבון לצורך חישוב משך העיכוב (הוראה 14.01.34 לפקודות המטה הארצי, סעיף 3(4)).
מתי מותר לשוטר לעשות חיפוש בתיק?
הבסיס החוקי לביצוע חיפוש בתיק או בחפצים אישיים אחרים של הפרט מורכב ממספר דברי חקיקה המתייחסים לסוגים שונים של חיפושים: פקודת המשטרה [נוסח חדש], תשל"א-1971, פקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], תשכ"ט-1969 (להלן: פסד"פ חיפוש ומעצר), פקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], תשל"ג-1973, חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – חיפוש בגוף ונטילת אמצעי זיהוי), ועוד.
ההוראה המרכזית העוסקת בחיפוש בגופו של אדם ללא צו היא ההוראה שבסעיף 22 לפסד"פ חיפוש ומעצר, או חוק החיפוש, הקובע כי סמכות לבצע חיפוש על פני גופו של אדם, בבגדיו או בכליו (לרבות תיק אישי וחפצים אישיים אחרים) קיימת לשוטר אך ורק אגב מעצר. מסעיף זה עולים שני תנאים שמשליכים על חוקיות החיפוש – ראשית, הסעיף מתיר לשוטר לבצע חיפוש חיצוני, שהינו חיפוש על הגוף בלבד ולא מתיר חדירה לתוך הגוף עצמו. המשמעות היא שניתן לבצע חיפוש בכיסים, בתיק האישי, במעיל וכד', אך אסור לשוטר ליטול דגימת רוק, שיער, או לבצע בדיקת דם – פעולות שלביצוען נדרש צו של בית המשפט. שנית, על השוטר לבצע מעצר בטרם יבצע חיפוש בחשוד.
סעיף 46 לחוק החיפוש מוסיף תנאי שלישי לחוקיות החיפוש כאשר החיפוש מתבצע באישה, וקובע כי חיפוש באישה ייעשה על ידי אישה בלבד.
כאשר השוטר חושד שהנך מחזיק/ה בסמים, סעיף 28 לפקודת הסמים המסוכנים מסמיך את השוטר לבצע חיפוש על הגוף גם ללא מעצר, בתנאי שקיים יסוד סביר להניח שהנך נושא/ת שלא כדין סם מסוכן. מהו אותו יסוד סביר? הכוונה היא כמובן לכל מיני סימנים "מחשידים" שהשוטר יכול לקלוט בחושיו – ריח של סמים, התנהגות של אדם שנמצא ב"היי" ולא מגיב לסביבה כפי שאדם רגיל היה מגיב, נוכחות במקום שידוע שיש בו סחר בסמים וכד'.
כל האמור לעיל מציג מקור חוקי לביצוע חיפוש כדין. המשמעות היא שבמקרים בהם אין לשוטר עילה לבצע מעצר ללא צו, או לו יסוד סביר להניח שהנך נושא/ת סם מסוכן, הרי שאין סמכות לבצע חיפוש, וכל חיפוש שמתבצע בנסיבות אלה הוא חיפוש בלתי חוקי!
בנוסף, ישנה אלטרנטיבה נוספת לחיפוש הנקראת "חיפוש בהסכמה", בה נקבע כי על מנת שהסכמה תכשיר חיפוש כאשר לא מתקיים חשד סביר, ההסכמה הניתנת חייבת להיות הסכמה מדעת. כמו כן, הסכמה מדעת יכולה להתגבש רק לאחר שהשוטר הבהיר לאזרח כי הוא (האזרח) רשאי לסרב לביצוע החיפוש, וכי לא יאונה לו כל רע אם אכן ישתמש בזכות זו. (בעקבות "הלכת בן חיים")
(תוספת: עו"ד אבירן אסבן)
מתי מותר לשוטר להיכנס לבית על מנת לבצע חיפוש?
ככלל, שוטר אינו רשאי להיכנס לביתך על מנת לבצע חיפוש. ביתו של אדם הוא מבצרו, וזכותו של אדם שלא יכנסו לרשות היחיד ושלא יחפשו ברכושו או בגופו מוגנת בסעיף 7 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. עם זאת, לעתים המשטרה צריכה לחדור לרשות היחיד כדי למנוע עבירות או לחקור אותן. לפעמים יש צורך לבצע חיפוש ולהחרים חפצים אישיים ולהחזיק אותם כראיות.
דרך המלך לביצוע חיפוש היא באמצעות צו של בית המשפט. במקרה כזה, אין טעם להתנגד לחיפוש, ויש לתקוף את חוקיות הצו במסגרת הליך משפטי.
במקרים בהם אין לשוטר צו חיפוש, סעיף 25 לחוק החיפוש והתפיסה מתיר לשוטר לבצע חיפוש בביתך ללא צו בארבעה מקרים:
אם מתבצע פשע בביתך או בוצע בו פשע מספר שעות לפני שהשוטר הופיע בביתך – אם עבר פרק זמן משמעותי, כמו מספר ימים או שבועות, נדרש צו חיפוש.
בעל הבית או המקום פנה למשטרה והזעיק אותם לביתך.
יש בביתך אדם שנמצא שפנה למשטרה והזעיק אותם כשהוא יוצר מצג שמתבצעת עבירה בביתך.
יש בביתך אדם שברח ממעצר או מהכלא והשוטר רודף אחרי אותו אדם.
בהנחה שאחד מהסיטואציות הללו מתקיימות, על מנת שחיפוש בביתך יבוצע באופן חוקי, הוא חייב לקיים את מספר תנאים מצטברים:
החיפוש ייערך בפני שני עדים שאינם שוטרים – נוכחות עדים בעת חיפוש היא זכותך, והנך רשאי/ת לוותר על נוכחות עדים חיצוניים רק ביוזמתך או לאחר שהוסבר לך על ידי המשטרה כי אינך חייב/ת לעשות כן. כלומר, לא מספיק שהשוטר ישאל אותך אם הנך מעוניין/ת בעדים או לא. הוא צריך להסביר לך שהוראות החוק מחייבות אותם לערוך את החיפוש בנוכחות עדים, אך ניתן לוותר עליהם לפי בקשתך המפורשת. עו"ד יכול להיות אחד מהעדים (סעיף 26 לחוק החיפוש והתפיסה).
רשימת חפצים – על השוטר שעורך את החיפוש לערוך דו"ח המפרט כל חפץ שנתפס בחיפוש, לציין את מיקום החפץ ולהחתים את העדים על הרשימה. בעל הבית או נציגיו יכולים לדרוש ואף לקבל העתק מהרשימה (סעיף 27 לחוק החיפוש והתפיסה).
נוכחות בעל הבית – זכותך להיות נוכח, או נציג אחר מטעמך יהיה נוכח בחיפוש (סעיף 28 לחוק החיפוש והתפיסה).
חשוב לציין שוב כי התקיימות כל התנאים לעיל הינה ערובה לחוקיות החיפוש! משכך, אי התקיימות של אחד התנאים לפני או במהלך ביצוע פעולת חיפוש משטרתי, עלולה לפגום בחוקיות החיפוש ואף להביא לפסילתו ולפסילת הראיות שנתפסו במהלך החיפוש.
כתיבה: עינאב חסון
הגהה: עו"ד אבירן אסבן
