המשפט הפלילי



נקיטה בהליכים פליליים


מהי תלונה?

תלונה, על פי הגדרתה בפקודת המטה הארצי, היא כל ידיעה על עבירה שבוצעה, שנתקבלה בכל דרך שהיא, למעט ידיעה מודיעינית. כל איש משטרה חייב לקבל תלונה על ביצוע עבירה, המופנית אליו, בין אם היא מעלה חשד לביצוע עבירה פלילית ובין אם אינה מעלה חשד כזה. לאחר מכן, יוחלט האם לטפל בתלונה, מתי וכיצד – הכל בהתאם לנסיבות המקרה.


הייתי עד/ה לאירוע פלילי עם רקע להט"בופובי (הטרדה, התעללות, סחיטה וכד'). האם אוכל להגיש תלונה אף אם איני נפגע/ת העבירה?

בהחלט כן. כל אדם יכול להגיש תלונה על עבירה פלילית, גם מי שאינו נפגע/ת העבירה הישיר/ה. אולם, יש לזכור כי חלק מקורבנות העבירות על רקע להט"בופובי אינם נוטים להגיש תלונה מכיוון שהם חוששים מפני חשיפת נטייתם המינית, נוסף לכל ההשלכות – החיוביות והשליליות כאחד – אשר כרוכות בהגשת התלונה. על כן, בטרם נקיטת צעדים כלשהם, רצוי לפנות לגורמים רלוונטיים בקהילת הלהט"ב, ולהיוועץ עמם כיצד לפעול והאם להגיש תלונה, בהתאם לנסיבות המקרה.

חשוב להדגיש כי כאשר מדובר בקורבן עבירה קטין/ה, שגילו פחות מ-18 שנה, הדין קובע כי כאשר ישנו חשד לכך שאותו קטין/ה עוברת פגיעה או התעללות מכל סוג שהוא, חלה חובת דיווח לפקיד הסעד או למשטרה. חובה זו חלה על כל אדם, ובמיוחד על בני משפחה ועובדי חינוך (בין שהם אחראים על הקטין/ה ובין שלא, בין אם הם נמצאים באותו מוסד חינוכי ובין שלא). מי שיודע על התעללות בילדים ולא מדווח – עובר עבירה פלילית וצפוי לעונש מאסר.

"פקיד סעד" הוא עובד סוציאלי המופקד על נושא זה, וניתן למצוא אותו בכל מחלקות הרווחה של הרשויות המקומיות. חשוב לזכור כי דיווח לפקיד סעד או למשטרה איננו בגדר הטלת אשם או קביעה נחרצת, אלא בקשה לבדיקה מקצועית. המדווח על התעללות איננו נדרש להוכיח התעללות. כל מי שמדווח כנדרש בחוק ובתום לב, החוק מגן עליו מפני כל תביעה פלילית או תביעה אזרחית נגדו. חובת הדיווח איננה רק חובה חוקית, אלא גם חובה מצפונית ומוסרית.

אם הנך סבור/ה כי הפגיעה בילד נעשית על רקע להט"בופובי, תוכל לפנות בנוסף ל.... [אנחנו מכירים מישהו ברשויות המקומיות השונות שיש לו קשר לארגון שלנו ויכול להיות אוזן קשבת במקרים כאלה?]


איך מגישים תלונה במשטרה?

יש כמה דרכים להגיש תלונה במשטרה:

  1. תלונה בעל פה – יש להגיע פיזית לתחנת משטרה או לפנות לשוטר/ת שנמצא במרחב הציבורי, ולמסור תלונה בעל פה במקום (שים לב! בהגשת תלונה בעל פה לשוטר מחוץ לתחנת משטרה במקרים שאינם דחופים תתבקש/י להגיע בכל זאת לתחנת משטרה ולהגיש שם תלונה).

  2. תלונה טלפונית – ניתן למסור מידע או תלונה ספציפית באופן טלפוני דרך פנייה למוקד 100 או לתחנת המשטרה עצמה, לרוב במקרי חירום בלבד, שלאחריהם מתבקש המתלונן להגיע פיזית לתחנת המשטרה על מנת להגיש תלונה מסודרת.

  3. תלונה בכתב – ניתן להגיש תלונה באמצעות פניה כתובה, גם רצוי לאחר ייעוץ משפטי.

  4. תלונה מקוונת – עקב פריצת מגפת הקורונה, קיימת כיום אפשרות להגיש תלונה באופן מקוון באמצעות אתר האינטרנט של המשטרה. הגשת תלונה באופן הזה מהווה דיווח למשטרה, אך במקרה חירום יש להתקשר למוקד 100. בנוסף, חשוב להדגיש כי הגשת התלונה באתר לא פוטרת את המתלונן/ת מהגעה פיזית לתחנת המשטרה. התלונה המקוונת תיבחן על ידי שוטר והוא יחליט אם לזמן את המתלונן/ת לתחנה. ניתן לקרוא עוד על אפשרות זו בקישור הבא: https://www.gov.il/he/service/request-file-complaint-online-during-emergency.

הדרך הכי אפקטיבית להתלונן היא באמצעות הגשת תלונה כאשר הנך נוכח/ת פיזית בתחנת משטרה. שכן, בתחנה ניתן לראות כיצד התלונה תטופל (האם היא נלקחת ברצינות), האם חסרות ראיות, האם התלונה מקבלת יחס בהתאם לדרגת הדחיפות שלה וכו', ובמקרה הצורך, לערב עו"ד בהקדם.

יודגש כי בכל מקרה בו הנך מגיש/ה תלונה על ביצוע עבירה בפני שוטר/ת בתחנת משטרה או מחוצה לה, השוטר/ת מחויב/ת לקבל את התלונה, גם אם השוטר/ת סבור/ה שלא נעברה עבירה פלילית. למשטרה יש סמכות להפעיל שיקול דעת רחב באשר לאופן הטיפול בתלונה, אך אסור לה להתעלם ממנה ולא לטפל בה כלל. המשטרה רשאית שלא לחקור תלונה רק לאחר שהפעילה שיקול דעת בעניין ונימקה מדוע לא תפתח בחקירה. המשטרה חייבת לנקוט אמצעים סבירים ולבחון באופן ענייני כל תלונה על מנת לבדוק האם היא מוצדקת.

לעתים קרובות מתלוננים נתקלים בסירוב מצד תחנות משטרה לגבות מהם עדות. הקושי הזה בולט במיוחד במקרה של מתלוננים להט"בים שסובלים מאפליה בשל נטייתם המינית. סירוב מצד שוטר או תחנת משטרה לטפל בתלונה הינה התנהלות בלתי חוקית, ובמקרים מסוימים היא עשויה לגבש עילת תביעה בנזיקין כנגד המשטרה בגין רשלנות. במקרה כזה, ניתן לפנות לייעוץ משפטי.


איך אפשר לעקוב אחרי תלונה במשטרה כנפגע/ת עבירה?

משטרת ישראל מפעילה מערכת מידע לנפגעי עבירה (מנ"ע), שמעבירה מידע באמצעות אתר אינטרנט ומערכת טלפונית ממוחשבת לנפגעי עבירות פליליות, ולנפגעי חלק מעברות התעבורה.

עם הגשת התלונה ופתיחת התיק בתחנת המשטרה, בקש/י מהשוטר/ת שקיבל את תלונתך שם משתמש וסיסמה שתאפשר לך גישה למערכת מנ"ע, שם תוכל/י להתעדכן במצב התיק, במיקומו, בגורם המטפל בו, וכן אם ישנם חשודים או נאשמים בתיק, בתוך 24 שעות מרגע פתיחת התיק.

מלבד עדכון באופן הטיפול השוטף בתיק, המערכת מיידעת אותך על זכותך, כנפגע/ת העבירה, להביע עמדה במהלך ההליך המשפטי, כמובן על פי חומרת העבירה ממנה נפגע/ת.

לכניסה למנ"ע יש ללחוץ על הקישור: https://mena.police.gov.il/MenaSite/Pages/LogIn.aspx.

מתי וכיצד מבקשים בקשת צו איסור פרסום למען מניעת פגיעה בפרטיות של קורבן/חשוד בשל היותו "בארון"?

הבסיס החוקי לתביעת צו איסור פרסום למען מניעת פגיעה בפרטיות במקרה של "אאוטינג" (הוצאה כפויה מהארון), הוא סעיף 70 לחוק בתי המשפט. הסעיף מסמיך את בית המשפט לאסור , בהתאם לשיקול דעתו, על פרסום פרטים הקשורים בהליך המשפטי, בין אם בשלב החקירה או בשלב המשפט, לצורך מניעת פגיעה פוטנציאלית בבעל הדין או פרטיותו.

הסעיף, אם כן, מאפשר לבית המשפט לאסור על פרסום למען פגיעה בפרטיות בשני מקרים:

  1. כאשר הפרסום יוביל לחשיפת מידע שכשלעצמו יוצר פגיעה חמורה בפרטיות – הכוונה היא למידע שנמצא באופן מובהק במסגרת ה"פרטיות האינטימית", ואשר מגלם את צנעת הפרט שביחסים שבין אדם לעצמו. לדוגמה, עניינים הקשורים לבריאות הנפש והגוף, יחסים שבין בעל הדין לבין הקרובים לו ביותר (כמו למשל פרטים על יחסים בין בני) שאינם יחסים פומביים (כמו למשל יחסים עסקיים או ציבוריים), או עניינים כלכליים.

  2. כאשר הפרסום יוביל לחשיפת מידע שחשיפתו תוביל לתוצאה חמורה – הכוונה היא למידע שאינו בהכרח נמנה עם הרשימה מעלה, אך פרסומו עלול לגרום נזק חמור או בלתי הפיך למי שהמידע שייך לו ו/או לצד ג' שנחשף. למשל, פגיעה נפשית חמורה, פגיעה אנושה בחיי הפרט, פגיעה בקטינים, הטלת פגם ציבורי או מוסרי בעל השלכות קשות.

יודגש כי במקרה השני, בית המשפט מוסמך להגן גם על צד ג' שאינו צד להליך המשפטי, אך שמו נקשר בו, בין בעל פה ובין בכתב. כלומר, הסעיף הזה חל במקרים בהם בין העדים בהליך נכללים בן/ת זוג של הקורבן/החשוד/ה בביצוע עבירה, או אדם אחר ששמו הוזכר בדיון ויש לו זיקה לעניין הנטייה המינית.

כדי להוציא צו איסור פרסום, יש להגיש עתירה לבית המשפט. בטרם פניה לבית המשפט, יש לבחון לעומק את הסוגיה העומדת מאחורי הפרסום, את סוג ההליך המשפטי המתנהל (אם בכלל מתנהל), את בית המשפט הנכון אליו יש לפנות, סוג ההליך והחוק הספציפי החל על העניין ולא פחות חשוב – לבחון סיכויי הבקשה לאסור פרסום בהתחשב בפסיקה הנוהגת ובחופש הביטוי כזכות יסוד חוקתית.


מהו תוקף צו איסור פרסום?

כאשר בית המשפט מוציא צו איסור פרסום, בית המשפט יכול לקבוע בנוגע לתוקפו כי:

  1. הצו יהיה תקף ללא הגבלת זמן, אלא אם כן בית המשפט קבע מועד לתפוגת הצו (לדוגמה, בית המשפט עשוי לקבוע כי צו איסור פרסום של עניין מסוים יהיה בתוקף עד למועד הדיון הבא בבית המשפט או עד להגשת כתב אישום וכד').

  2. הצו יהיה תקף עד שתתקבל החלטה אחרת בבית המשפט, אשר מבטלת את תוקפו של הצו.

האם ניתן לבקש צו איסור פרסום של מידע באינטרנט?

כן. קיים קושי מהותי באכיפת צו איסור פרסום בשל מעטה האנונימיות שמספק מרחב האינטרנט למשתמשים אשר מפיצים מידע האסור בפרסום. אך אין להניח מראש כי הצו יופר ולהימנע מתביעתו. שכן, כיום לרשויות אכיפת החוק יש את הכלים להגיע למפרסם ולהעמיד אותו לדין בגין הפרת צו איסור הפרסום.


מהו צו למניעת הטרדה מאיימת?

צו למניעת הטרדה מאיימת הוא צו שניתן מכוח חוק מניעת הטרדה מאיימת, תשס"ב-2001, שמטרתו להגן על כל אדם מפני פגיעה בשלוות חייו, בפרטיותו, בחירות או בגופו, בידי אדם אחר שנקט נגדו הטרדה מאיימת או שפגע בגופו. בית המשפט מוסמך ליתן צו למניעת הטרדה מאיימת כנגד "כל אדם" המטריד אדם אחר – לרבות בן משפחה, שכנים, בני זוג או אנשים זרים שאין למבקש הצו כל היכרות מוקדמת עמם.


מתי מגישים בקשה לצו מניעת הטרדה מאיימת?

לא בכל המקרים בית המשפט ייעתר לבקשת צו למניעת הטרדה מאיימת. לכן, רצוי לברר תחילה אם נסיבות העניין מצדיקות הגשת בקשה לקבלת צו כאמור, או שיש להפנות את הנפגע/ת לפתרונות אחרים שקיימים (כמו צו הגנה מכוח חוק למניעת אלימות במשפחה).

מקרה המצדיק הגשת בקשה לצו למניעת הטרדה מאיימת הוא מקרה שמתקיימים בו שני תנאים מצטברים:

  1. המטריד/ה ביצע/ה הטרדה בעבר כלפי אדם אחר או נקט/ה איומים כלפיו.

  2. על פי נסיבות העניין, יש יסוד סביר להניח כי המטריד/ה שוב י/תטריד או י/תאיים בעתיד על הנפגע/ת, וי/תפגע בשלוות חייו/ה, בפרטיותו/ה, בחירותו/ה או בגופו/ה.

דוגמאות למקרים בהם ניתן לבקש צו למניעת הטרדה מאיימת:

פרסומים ברשתות החברתיות שפוגעים בשם הטוב של המוטרד/ת – במקרים חריגים בהם הפרסום פוגע באופן קיצוני בשלוות חייו/ה של המוטרד/ת או עלול לסכן את שלומו/ה או בטחונו/ה, ישקול ביהמ"ש מניעת פרסום עתידי בדרך של צו מניעה בהתאם לחוק מניעת הטרדה מאיימת (מקור: ע"א (מחוזי חי') 43483-10-18 יאסר מואסי נ' עיד ג'בילי (פורסם בנבו, 15.01.2019)).

הגשת תלונות סרק במשטרה נגד המוטרד/ת – במקרים חריגים בהם המטריד/ה הוא מתלונן/ת סדרתי/ת שנוהג/ת להגיש תלונות סרק מרובות במשטרה כנגד המוטרד/ת, ביהמ"ש עשוי לראות בכך הטרדה. יחד עם זאת, ככלל הגשת תלונה במשטרה אינה בגדר הטרדה מאיימת, ואין להעלות על הדעת כי דרכו של אזרח לפנות למשטרה תחסם בשל החשש שמה הנילון יפנה לבית המשפט ויקבל צו למניעת הטרדה מאיימת כנגד המתלונן במשטרה (מקור: בר"ע (מחוזי ירושלים) 179/04 נס שובל נ' מרים ניסים (פורסם בנבו, 10.08.2004)).

מעשי התעמרות מצד שכנים שנועדו לזרוע פחד ובהלה – צעקות, איומים ואמירות בוטות, וכן ניסיונות לצלם את המוטרד/ת עולים כדי הטרדה מאיימת (מקור: ע"א (מחוזי מרכז) 26728-07-18 שאול סטנילב אמסטרדמסקי נ' מיכל גולן גרינברג (פורסם בנבו, 25.07.2018)).

קיימת זיקה בין האירוע לבקשה לצו (דרישה לסמיכות בזמן) – לא ראוי להשתמש באירוע מן העבר הרחוק כעילה לפגיעה בזכויות הפרט במסגרת צו מניעת הטרדה מאיימת. שכן, אם אדם הוטרד פעם אחת ולא פנה לבית המשפט במשך תקופה משמעותית, המשמעות היא שהוא מחל על ההטרדה, ולא יוכל להשתמש בה כעבור זמן רב כעילה לבקשה להוצאת צו מניעת הטרדה מאיימת (מקור: בר"ע (מחוזי ירושלים) 179/04 נס שובל נ' מרים ניסים (פורסם בנבו, 10.08.2004)).


איך מגישים בקשה לצו למניעת הטרדה מאיימת?

בשלב הראשון, על הנפגע/ת למלא טופס בקשה ייעודי בו יש לציין:

  1. את הפרטים המלאים של הנפגע/ת (שם מלא, מספר ת.ז., כתובת מלאה כולל מספר בית וטלפון).

  2. את הפרטים המלאים של המטריד/ה (כנ"ל).

  3. את הנסיבות על פיהן דרוש מתן הצו במעמד צד אחד אם הנפגע/ת סבור/ה כי יש מקום למקום לצו שכזה.

  4. את ההגבלות שביהמ"ש מתבקש להטיל על המטריד/ה.

מלבד זאת, אל הבקשה עצמה יש לצרף:

  1. תצהיר מטעם הנפגע/ת שאומת בפני עורך-דין.

  2. כתב ערובה של הנפגע/ת לפיצוי עבור כל נזק שיגרם למטריד/ה אם יקבע על ידי בית המשפט שהבקשה היא קנטרנית.

  3. כל מסמך שיכול לתמוך בעובדות המפורטות בבקשה, לדוגמא: טופס תלונה במשטרה, מסמך רפואי, תמונות וכד'.

חשוב להדגיש כי בהעדר פרטים מלאים, ייתכן קושי באכיפת הצו אם ביהמ"ש יקבל את הבקשה.

הבקשה והתצהיר אינם כרוכים בתשלום אגרה.

את טופס הבקשה ניתן למצוא בקישור הבא: https://www.gov.il/he/service/application_for_an_order_preventing_stalking_ex_parte.