.png){kind=logo}
כבר מעל 40 שנה שהומוסקסואליות אינה מוגדרת כמחלה נפשית, אלא כווריאציה טבעית של המיניות שאין שום צורך לשנותה. בהתאם להבנה זו, נטש העולם המערבי עם הזמן את טיפולי ההמרה- טיפולים שמתיימרים לדכא את המשיכה החד-מינית ולהמירה במשיכה הטרוסקסואלית, ומדינות רבות אף הוציאו אותם אל מחוץ לחוק. עם זאת, טיפולי ההמרה טרם נעלמו מישראל. להפך, מדובר בשוק משגשג בשנים האחרונות.
כיום בישראל פועלים כחמישה ארגונים שמבצעים טיפולים כאלו, כאשר ברוב המקרים מדובר במטפלים שאינם עומדים בקריטריונים המקצועיים, האקדמיים או האתיים שנקבעו בעבור אנשי מקצוע שעוסקים בטיפול נפשי. בעבר ננקטו במסגרת טיפולים אלו טכניקות אכזריות, ביניהן כפייה של יחסי מין הטרוסקסואלי, סירוס, חשמול ואף ניתוחי מוח. כיום מטפלים רבים מיישמים טכניקות פסיכואנליטיות, לפיהן הנטייה המינית היא דפוס לא מולד ובר-שינוי שמקורו בהתפתחות פסיכולוגית לקויה ובחסכים או בטראומות כאלו ואחרות. ועדיין, בחלק מהמקרים נעשה גם שימוש בטכניקות התנהגותיות אקטיביות, לדוגמא- עידוד של התנסויות מינית הטרוסקסואליות, יצירת התניה שלילית אצל המטופל בעת חשיבה על מין הומוסקסואלי (קנס כספי כנגד כל מחשבה, לדוגמא), ואף נטילת כדורים לדיכוי החשק המיני. המטפלים טוענים שיש ביכולתם לתת את הכלים להתמודד עם מה שמגדירים כ'דחף' פסיכולוגי, ומבטיחים שהמשיכה לנשים קיימת ונדרש רק לפתח אותה.
אז מה הבעייתיות בטיפולים אלו, ומדוע אין לאפשר להם להמשיך ולהתקיים?
ראשית, אין כל אישוש מדעי ליעילותם, אלא להפך. התאגדות הפסיכולוגים בישראלית טוענת בנייר עמדתה בנושא כי הבסיס המקצועי והעדויות האמפיריות להצלחתם של טיפולי המרה קלושים למדי, וכי אין הוכחות מדעיות מספקות לאפקטיביות של טיפול שכזה. מרבית המחקרים מצביעים על כך שאין תמיכה ליעילות טיפולי ההמרה, בעוד שרק מיעוטם טוען להצלחה. מחקרים נוספים שנעשו בקרב הומוסקסואלים במגזר הדתי מראים כי 90 אחוזים מהנשאלים הגדירו את הטיפול ככישלון.
מעבר ליעילותם המוטלת בספק, טיפולי ההמרה טומנים בחובם סכנה של ממש למטופל ולבריאותו הנפשית. אותם המטופלים, שגדלים ברוב המקרים למציאות בה העדפתם המינית נתפסת כלא-לגיטימית, זקוקים בנקודה זו בחייהם למטפל שיסייע להם לגבש את זהותם, לאהוב ולהעריך את עצמם ואת מיניותם ולטפל בפצע הנפשי האמתי שנוצר אצלם לאורך שנים של בלבול, הסתרה והכחשה. במקום זאת, הם פוגשים במטפל חסר הכשרה שעושה את האפקט ההפוך- המטופל נאלץ לשמוע פעם נוספת שזהותו המינית פסולה ולא טבעית, מה שרק מגביר את הסלידה שלו ממנה ותחושת השנאה העצמית מחריפה. המטפל מעצים את הנטל הנפשי של המטופלים ודוחק אותם עמוק יותר אל תוך הארון.
המטפלים זורעים פחד תהומי אצל המטופלים מפני היציאה מהארון, ומנסים להציג את החיים כלהט"ב בתור חיים בודדים, מדכאים ופרוצים, ואת הנטייה המינית כיצר רע ואסור. האפשרות לצאת מהארון ולהיות הם עצמם רק נראית פחות ופחות ריאלית. לצד כל זה, דואג המטפל לפתח תקוות שווא בדבר שינוי אפשרי. המטופל, שלומד דרך הטיפול להאמין שהנטייה היא ברת-שינוי, מתבדה וחווה מפח הנפש, אותו מפרש פעמים רבות ככישלון אישי וכאכזבה מעצמו, והערך העצמי שלו ניזוק עוד יותר. נוכח כל אלו, רבים מהמטופלים סובלים לאחר הטיפול מדיכאונות, חרדה, שנאה עצמית, פגיעה בתפקוד ובחשק המיני, משבר זהות ואף מנסים לשים קץ לחייהם.
נוסף על כל אלו, מדובר בשיטות טיפול שאינן אתיות ואין לאפשר להן להתקיים. לא יעלה על הדעת שטכניקות שכאלו, דוגמת עידוד יחסי מין לא רצוני עם בני/בנות המין השני, ענישה פיזית/מנטלית של המטופל וכד', עדיין מיושמות, ויש לשים להן סוף באופן מידי.
בשנת 2011 פרסמה התאחדות הפסיכולוגים בישראל נייר עמדה שקובע כי טיפולים אלו אינם אפקטיביים וחוטאים לכללי האתיקה. גם הסתדרות הרופאים פרסמה לאחרונה (ינואר 2019) נייר עמדה בנושא שאוסר על רופאים לבצע טיפולים שכאלו או להפנות אליהם, ומגדיר זאת כעבירה אתית ומקצועית. משרד הנציב העליון של האו"ם לזכויות האדם אף הוא ממליץ על מדינות לאסור טיפולי המרה, זאת לאחר שהגדיר את טיפולים אלו כבלתי אתיים, בלתי מדעיים ובלתי יעילים.
אז מדוע טיפולי ההמרה עדיין חוקיים בישראל? בשנת 2014 החליטה ועדה שיזמה שרת הבריאות דאז יעל גרמן לפרסם אזהרה לציבור מטיפולים שכאלה. למרות זאת, בשנת 2017 נדחתה הצעת חוק לאיסור טיפולי המרה לקטינים. שרת המשפטים איילת שקד טענה כי נוסח החוק "עמום “וכי לא ברור מה נופל תחת ההגדרה של טיפולי המרה. בתקופת כהונתו של יעקב ליצמן כשר הבריאות נראה שלמשרד לא היה אינטרס למנוע את הטיפולים, עדות לכך היא תלונות כנגד פסיכולוגים שביצעו או הפנו לטיפולי המרה אשר הועברו על ידי הציבור למשרד הבריאות, אך טרם נידונו.
במטרה לאחד את המאבק הוקם פורום בינ-ארגוני שכולל את האגודה וארגונים דתיים מהקהילה. הפורום פועל על מנת להנגיש כלים וידע לציבור הדתי דרך השירות הפסיכוסוציאלי של אגודה. הפורום מקדם הסברה דרך הרצאות במוסדות חינוך, מכינות דתיות וכד', בשאיפה להגביר את המודעות בדבר חוסר האפקטיביות של טיפולים אלו והסכנה שמתלווה אליהם. לצד צעדים אלו, עושה הפורום מאמצים לקדם ולשנות את המדיניות הציבורית, מה שכולל פעילות אל מול ארגונים ציבוריים, קידום חקיקה ואף תביעות משפטיות במקרים מסוימים.
אסור לתת לטיפולים אלה לגיטימציה ויש להפסיקם בהקדם. לא ייתכן שהמדינה תאפשר למטפלים חסרי הכשרה הולמת ושטופי שנאה להעמיד את חייהם של מטופלים ואת בריאותם הנפשית בסכנה על בסיס יומיומי, ולהביאם לכדי דיכאון ואובדנות. על מדינת ישראל המחויבות לדאוג לבריאות אזרחיה, ועליה להביא את טיפולים אלו אל סופם באופן מידי.
לדיווח על מקרים רלוונטים, לחצו כאן
לכל שאלה, סיוע ואוזן קשבת בנושא זה או אחר, המתנדבות והמתנדבים שלו בקו הקשב כאן בשבילך. הקו פועל בימים א'-ה' בשעות 19:30-22:30, וניתן לפנות אליו באמצעי התקשורת הבאים:
בטלפון: 03-6205591
באפליקציית וואטסאפ (whatsapp) במספר: 058-6205591
בעמוד הפייסבוק של קו הקשב: יש עם מי לדבר