מאת עו״ד ומגשר עופר קובץ

​

כשאדם נפטר, הוא מותיר אחריו במקרים רבים נכסים, כספים וזכויות נוספות מסוגים שונים. אלו מחולקים ליורשים שלו על-פי דין בהתאם לקבוע בחוק הירושה, התשכ״ה-1965, וזאת אלא אם במהלך חייו ערך האדם צוואה - מסמך משפטי שבו קבע למי יחולקו נכסיו, כספיו וזכויותיו לאחר מותו.

 

משמעות הדבר היא, שצוואה הוא מכשיר משפטי המאפשר למי שעורך אותו לקבוע מי יקבל את רכושו לאחר מותו, ואף לקבוע כי העיזבון יחולק בדרך שונה מזו שנקבעה בחוק הירושה.

 

שלוש הדרכים הנפוצות לכתיבת צוואה הינן:

(א) צוואה בכתב יד: צוואה שאדם כותב עבור עצמו בכתב ידו. הצוואה חייבת להיכתב כולה בכתב ידו של המצווה, ועליו לחתום עליה ולציין על גביה את התאריך שבו ערך אותה.

(ב) צוואה בעדים - צוואה כתובה (בכתב יד או בהדפסה) הכוללת, בנוסף לחתימת המצווה ותאריך עריכתה, גם הצהרה חתומה של שני עדים המאשרים כי המצווה הצהיר בפניהם שזוהי צוואתו.

(ג) צוואה בפני רשות - צוואה שנערכת בעל-פה או בכתב בפני גוף המוגדר כ״רשות״, כגון שופט, רשם לענייני ירושה או נוטריון.

​​