top of page
היסטוריית הקהילה הגאה
ההיסטוריה של הקהילה הגאה בישראל היא סיפור של מאבק, אומץ, שינוי ותקווה. מוזמנים לצלול אל התחנות, האירועים והאנשים שעיצבו את הדרך ולהכיר את הסיפור שהוביל אותנו עד לכאן.
מידע שמוצג בדף זה נערך במקור ע"י אילן שיינפלד בשנת 2000, לרגל יום השנה ה־25 לייסוד האגודה. הלקט עודכן, תוקן והורחב ע"י דן ינוביץ', רכז פרויקט סולם (פרויקט התיעוד ההיסטורי של האגודה), בשנת 2008 וכעת על ידי עובדי המחלקה הציבורית של האגודה למען הלהט"ב (רעות אחדות ודויד אוחנה) בשנת 2025.
חומרים היסטוריים רבים אודות האגודה ומאבק הקהילה הגאה נמצאים בארכיון הגאה- שיתוף פעולה בין האגודה למען הלהט"ב ואוניברסיטת ת"א. לפרטים נוספים ניתן ליצור קשר במייל lgbtqarchive@tauex.tau.ac.il
1947
התחלת פעילות הומוסקסואלית חשאית בגינת לונדון, טיילת ת"א והבר במלון "ארמון" ברחוב הירקון
1956
ניתוח ההתאמה המגדרית הראשון בארץ
רינה נתן נחשבת לאישה הטרנסית הידועה הראשונה בישראל, וסיפורה מסמן רגע מכונן וכואב בהיסטוריה של הקהילה הטרנסית בארץ. בשנות ה־50 היא ניהלה מאבק עיקש מול הממסד הרפואי והמשפטי כדי לקבל הכרה בזהותה וכדי לעבור ניתוח להתאמה מגדרית; ב־1954 היועץ המשפטי לממשלה חיים כהן מנע את ביצוע הניתוח, אך לאחר שרינה פגעה בעצמה מתוך מצוקה ומתוך ניסיון לכפות טיפול רפואי, בוצע בבית החולים אסף הרופא בראשית יוני 1956 הניתוח הראשון להתאמה מגדרית בישראל. לאחר הניתוח שונה שמה בתעודת הזהות לרינה ומינה לנקבה, אף שבדרכונה נותר הרישום הקודם. המקרה של נתן מדגים גם את האלימות הממסדית והחברתית שחוו נשים טרנסיות בתקופה ההיא, וגם את האומץ וההתעקשות של מי שנאלצו להיאבק בגופן ובחייהן כדי לקבל הכרה בסיסית בזהותןרינה נתן: “אני אשה בנפשי וברגשותי, רק בשל טעות פיזיולוגית נולדתי גבר”
1960
הדווקאים
בפברואר 1960 יצא לאור הספר העברי הראשון על הומואים ולסביות תחת השם "הדווקאים" מאת שר"ב. הספר מתאר את הקהילה ההומו-לסבית בתל אביב. בעקבות הוצאת הספר לאור, הפכה המילה "דווקאים" למטבע לשון, שציין את חברי וחברות הקהילה. שנים אחרי הוצאתו לאור עוד קראו להומואים והלסביות בשם "דווקאים".
1962
כתבה עיתונאית ראשונה: "על ההומוסכסואליזם בישראל- מחתרת"
ביום ב' ה- 7 בפברואר 1962 נדפסת הכתבה העיתונאית הראשונה על הקהילה ההומו-לסבית בעיתון "העולם הזה" תחת הכותרת: "המחתרת על הטיילת". כתבת התחקיר המעמיקה מפרטת על קבוצות שונות בקהילה ההומוסקסואלית, מקומות מפגש, סימני היכר ואף מאמר מסגרת המתאר שני צעירים המפתים נערים לקיים יחסי מין. עיתון זה, שהיה נועז וחושפני יותר מהעיתונים האחרים, כדוגמת "ידיעות אחרונות" ו"מעריב", היה הראשון לעסוק בנושא הומוסקסואליות, שנתפס אז כקיצוני.
1971
ניסיון לביטול חוק איסור משכב זכר
ביוני מגיש אורי אבנרי (שהיה בעליו של העיתון "העולם הזה") הצעת חוק לתיקון דיני עונשין (ביטול האיסור על יחסים הומוסקסו אליים). ניסיון ראשון זה לשנות את החוק נכשל.
1974
מצעד המסכות בכיכר מלכי ישראל
בשנת 1974 יזם סיון מלכיאור את "מצעד המסכות". כעשרים גברים הומוסקסואלים מפוחדים (ונערה סטרייטית אחת) ומלכיאור בראשם הסתובבו בכיכר מלכי ישראל (לימים כיכר רבין) ועל פניהם מסכות ודרשו זכויות. ההפגנה הונצחה במסרטות הערוץ הראשון, ומלכיאור אף התראיין לכתבה בפנים חשופות.
1975
הקמת האגודה למען הלהט״ב
(האגודה לשמירת זכויות הפרט)
ב- 29 ביולי 1975 התכנסו תריסר גברים למפגש בו החליטו על הקמת "אגודה עותומנית, אשר תהיה מוכרת בחברה הישראלית, ותייצג את החברה ההומוסקסואלית באופן רשמי". ב- 6 באוקטובר 1975 הכיר משרד הפנים בהקמת הארגון, כשבראש הועד המייסד עומד יעקב פזי. את ישיבת הועד הראשונה (12/11) של האגודה ניהל סיון מלכיאור וחודש לאחר מכן (14/12) בחרו חברי הועד באבי אנגל לעמוד בראש הארגון עד לקיומה של האסיפה הכללית הראשונה.
1975
ניסיון לביטול חוק איסור משכב זכר בפעם השנייה
ב- 16 בנובמבר נפגשו חברי הועד של האגודה הטרייה עם ח"כ שולמית אלוני ודנו עימה בביטול הסעיף בחוק העונשין האוס ר קיום יחסי מין הומוסקסואליים.
1976
תוכנית הטלוויזיה הראשונה
ביום ב' ה- 2 בפברואר 1976 התארחו אבי אנגל, יו"ר האגודה, ומוזמנים נוספים, ובהם תיאו מאינץ, בתוכנית "השעה השלישית" (חשיפה) בהנחיית פרופסור ירמיהו יובל. השידור התקיים מחדר שכור באולם "בית ציוני אמריקה", בעוד הנחיית התוכנית מתבצעת מהאולפן בירושלים. אבי אנגל (וכן סטודנט נוצרי הולנדי צעיר) היה היחיד שהצטלם בחשיפה מלאה. כל שאר החברים חבשו פאות, עוות קולם, וצולמה צלליתם בלבד. תיאו היה היחיד שהסכים שלא יעוותו לו את הקול. הראיון סבב באופן כללי על חיי הקהילה ההומוסקסואלית, על מידת השכיחות של התופעה ומקומות המפגש המקובלים.
1976
הקמת שירות ההרצאות של האגודה (לימים חוש"ן)
בשנת 1976 ייסדו יונתן דנילוביץ', דן לחמן ודובי ברקן את שירות ההרצאות של האגודה. נציגי שירות ההרצאות החלו להגיע לעשרות הרצאות בשנה, בעיקר בקיבוצים, כשההכנסות נתרמו לאגודה. בשנת 2001 קיבל שירות ההרצאות את השם חוש"ן (חינוך שינוי) ובשנת 2004 נפרד זה האחרון מן האגודה וחבריו התאגדו במסגרת חברה לתועלת הציבור.
1977
אירוע הגאווה הראשון בישראל
קיימה האגודה את ה"עליזיאדה", אירוע הגאווה הראשון בישראל, בפארק הירקון. האירוע התקיים לציון יום השנה לייסוד האגודה.
1978
הקמת גליון האגודה - ״ריש גלי״
המכתב לחברים, שהוציאה האגודה בקביעות מאז ייסודה, הפך לביטאון בשם "ריש גלי", בעריכת יוכי בן שלום.
1978
הקמת ארגון אל״ף
בחודש מאי, במהלך הכנס הפמיניסטי הראשון בבאר שבע מוקם הארגון אל"ף, ארגון לסבי פמיניסטי. הארגון מקיים מסיבות, קבוצת להעלאת התודעה וקורס בתולדות המטריארכט. הארגון מתפרק בראשית שנות השמונים.
1979
ביטול הכנס של האגודה ו"מצעד הגאווה הראשון"- הפגנת נעימים ונעימות
1979: פרשת מעלה החמישה ויער הגאווה הראשון
בקיץ 1979 התקיים בישראל הכנס הבינלאומי הרביעי של הומוסקסואלים ולסביות יהודים ובו מוזמנים מבית הכנסת "שמחת תורה" בניו-יורק. בית המלון "מרינה" ובית הארחה בקיבוץ "מעלה החמישה" מבטלים את ההזמנות מחשש לאבד את תעודת הכשרות שלהם, והכנס מתקיים במקומות חלופיים. באי הכנס מצטרפים להפגנה לשוויון זכויות להומוסקסואלים ולסביות המתקיימת בכיכר מלכי ישראל. מספר המשתתפים על פי גרסאות שונות נע בין 30 ל- 60. חנה קליין מופיעה בשעת שידור שיא בטלוויזיה וקבוצת נשים פמיניסטיות באה כדי לתמוך בהפגנה. משתתפי הכנס אף נטעו יער בן 3,000 עצים ליד קיבוץ להב בדרום. הקרן הקיימת לישראל סירבה להציב במקום שלט המעיד על זהות התורמים, ובסיום מאבק ממושך, הציבו נציגי האגודה את השלטבאופן חד-צדדי באירוע חגיגי שנערך ב- 29 ביוני 1992.
1981
הקמת הגליון - ״נתיב נוסף״
הביטאון (כתב עת תקופתי) הקהילתי הראשון, "נתיב נוסף", החל יוצא לאור בעריכת משה רוזנבאום. הוא עתיד להיעלם עד להופעתו המחודשת ב- 1990.
1982
הקמת הקו הלבן (לימים קו הקשב ״יש עם מי לדבר״)
בשנת 1982 הקים דן לחמן את הקו הלבן של האגודה. הקו הלבן היה למעשה קו הקשב והסיוע להומוסקסואלים ולסביות ובני משפחותיהם. מתנדבי הקו העניקו אוזן קשבת לפונים ומסרו מידע על מפגשים ופעילויות. בשנת 2005 נטמעו הקו ומתנדביו בתוך "יש עם מי לדבר", ממשיכו של הקו הלבן.
1982
רישום האגודה כעמותה בצורה רשמית
בחודש יוני התקבל אישור רשם העמותות לרישומה של האגודה לזכויות הפרט כעמותה. לרגל המאורע מתקיים בחודש אפריל כנס חגיגי במועדון "צוותא" בתל אביב ובו נבחר לתפקיד היו"ר אמוץ בונה.
1983
מגבלות על שירות של הומואים ולסביות בצה״ל
עד שנת 1983, לא גויסו הומוסקסואלים ולסביות לצה"ל. משהוחלט לגייסם הוטלו עליהם מגבלות בטחון שדה שונות, שהגבילו, בין היתר, את קידומם ושיבוצם של הומוסקסואלים בשירות הביטחון. ראשי האגודה מחו על המדיניות המפלה של צה"ל ביחסו להומוסקסואלים.
1983
סרט הקולנוע הראשון
בשנת 1983 יוצא לאקרנים הסרט "נגוע", בבימויו של עמוס גוטמן. זהו הסרט הישראלי הראשון מפרי יצירתו של במאי הומוסקסואל. הדבר מתרחש כמעט במקביל ליציאת סרטו הקצר של הבמאי רון אסולין, "חסד מופלא". הצנזור על הסרטים, מר יוסטמן, מטיל וטו על הקרנות הסרטים לציבור, והדבר מחולל שערורייה ציבורית גדולה, סביב השאלה האם ראוי בכלל להותיר על כנה את המועצה לביקורת סרטים ומחזות.
1983
מגיפת האיידס מגיעה לישראל
ב- 11 בינואר 1983 שלחו פרופ' צבי בנטויץ וד"ר זאב הנדזל מביה"ח קפלן ברחובות מכתב לחברי האגודה לשמירת זכויות הפרט בה הם מתריעים על התפשטותה של תסמונת הכשל החיסוני הנרכש (איידס) התוקפת בעיקר גברים הומוסקסואלים צעירים. בעקבות הפנייה, נפגשים נציגי האגודה עם הרופאים עוד באותו החודש ומפיצים מכתב לחברי האגודה אודות המחלה החדשה. מיותר לציין שבעת ההיא כלל לא היה ברור מה הגורמים למחלה וכיצד ניתן להימנע ממנה, קל וחומר בנושא טיפול רפואי. המכתב מנסה למנוע פאניקה בקהילה אל מול החששות וחוסר הוודאות המועלים בו.
1985
הקמת הוועד למלחמה באיידס
דן לחמן ואחרים מייסד את הוועד למלחמה באיידס. הועד יוזם מסיבות הכוללות בדיקות איידס במועדון "התיאטרון", שהיה מועדון הגייז הגדול בזמנו בתל אביב.
1987
הקמת ארגון קל"ף - קהילה לסבית פמיניסטית
בעקבות הכנס הפמיניסטי שהתקיים בשפיים אשתקד, מתקיים באפריל יום עיון בנושא לסביות ופמיניזם ב"אישה לאישה". בהמשך מתקיימים מפגשים דו-שבועיים בתל אביב בריכוזה של חיה שלום. בקיץ אותה שנה הוטבע השם "קל"ף" (קהילה לסבית פמיניסטית) להתארגנות הלסבית פמיניסטית שפעלה בחודשים האחרונים. קל"ף הוקמה על ידי ולמען נשים לסביות פמיניסטיות בישראל. מתחילת דרכה מתקיימות בקל"ף הרצאות, קבוצות דיון, קבוצות תמיכה וערבים חברתיים, כמענה לצורך של לסביות בפעילויות חברתיות ייחודיות ושירותי תמיכה. ב-1995 הפכה קל"ף לעמותה, והרחיבה את פעילותה למישור הציבורי. היא נטלה חלק במאבקים משפטיים, פעלה בכנסת, השתתפה בהפגנות וארגנה אירועים ציבוריים.
1988
ביטול חוק איסור משכב זכר ואישה שלא כדרכה
בשנת 1988 הוגש תיקון לחוק העונשין, שכלל ניסוח מחדש של מרבית הסעיפים העוסקים בעבירות מין. חברת הכנסת שולמית אלוני, שעסקה ברפורמה, "שכחה" להכליל את הסעיף האוסר יחסי מין הומוסקסואלים בהסכמה. חברי הכנסת לא שמו לב שהסעיף אשר אסר על יחסים הומוסקסואלים בהסכמה נשמט מהצעת החוק והמחטף בוצע. החוק אושר ב- 22 במרץ 1988.
1989
בג"צ יונתן דנילוביץ' - התקדים המשפטי הראשון: יונתן דנילוביץ' נגד חברת אל-על
בשנת 1989 הגיש יונתן דנילוביץ', באמצעות עו"ד שירה דונביץ' מהאגודה לזכויות האזרח, תביעה נגד אל-על בבית הדין האזורי לעבודה, בגין אפלייתו בזכות לכרטיסי טיסה חינם לבן זוגו (עימו הוא חי מאז 1979), לעומת בני זוג שאינם בני אותו המין. זו היתה הפעם הראשונה, בה הוגשה תביעה לקבלת זכויות שוות עבור הומואים. התביעה אף היתה חלוצית בכך שהוגשה כשלוש שנים לפני התיקון לחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, שאסר אפליה בעבודה בשל נטייה מינית. מאבקו של דנילוביץ' היה מתוקשר על ידי כל העיתונים הגדולים בישראלים, בעוד חברת אל על אף מנסה להטיל עליו אימים באמצעות פרסומים שונים בעיתונות.
בית הדין פסק לטובת דנילוביץ', וקבע שהמדובר באפליה אסורה על פי חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה. חברת אל-על ערערה על פסק הדין בבית הדין הארצי לעבודה, והפסידה גם שם. החברה לא השלימה עם תוצאה זו, ועתרה לבג"ץ כנגדה (בג"ץ 721/94). תוך כדי התנהלות התביעה המשפטית, קיבל הטיעון של דנילוביץ' חיזוק בצורת התיקון לחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה (בינואר 1992), אשר קבע מפורשות כי אסורה אפליה בגין נטייה מינית. בשנת 1994 דחה בג"ץ את עתירתה של חברת אל-על.
בפסק הדין, שניתן ברוב של שני שופטים (הנשיא אהרן ברק והשופטת דליה דורנר) מול אחד (השופט יעקב קדמי) קבע אהרון ברק: "עניין לנו בהבחנה שהיא שרירותית ובלתי הוגנת: וכי הפרידה מבן זוג מאותו מין קלה יותר מפרידה מבן זוג מהמין השונה? האם חיי השיתוף בין בני אותו מין שונים הם, מבחינת יחסי השיתוף והאחווה וניהול התא החברתי, מחיי שיתוף אלה בין בני זוג ממין שונה?". פסיקה תקדימית זו נחשבת כיום כאחד הביטויים המובהקים ביותר להגנת זכויות האזרח בישראל בכלל, וזכויות הלהט"ב בפרט.
1989
האגודה עוברת דירה למשכנה החדש ברחוב נחמני 28 בת"א
1989
הקמת ארגון תהל"ה - תמיכה להורי לסביות והומואים
בשנת 1989 הקים יונתן דנילוביץ' את ארגון תהל"ה - ארגון תמיכה להורי להט"ב בבית "ליגת נשים" בתל אביב, ועמד בראשו בשנותיו הראשונות. למעשה, הייתה זו הפעם השנייה שהקים את הארגון, לאחר שחמש שנים קודם לכן נכשל הניסיון הראשון. דבורה לוז ומלי ירוס-חקק מצטרפות לפגישות הראשונות והופכות יחד עם יונתן לכוח המניע את הקמתן של קבוצות תמיכה נוספות. הישג בולט של הארגון היה גיוס תמיכת נשיא המדינה משה קצב לאירועי היום הבינלאומי נגד הומופוביה (ב- 17 במאי 2006).
1989
בחודש יוני נערך שבוע הגאווה הראשון מתקיים במועדון "מטרו", 20 שנים אחרי מהומות סטונוול
1989
בחודש יולי רואה אור הגיליון הראשון של העיתון "מגעים" בעריכת מרק אריאל
1989
בחודש נובמבר ייסדו הדר נמיר, מרק טננבאום (יו"ר האגודה המכהן) וג'ויס סאלא את "עוצמה", הזרוע הפוליטית של האגודה
1990
גל אוחובסקי מתמנה לתפקיד עורך עיתון "העיר"
בתל אביב מרוססות סיסמאות על הקירות: "העיר אבסולוטלי קוויר".
1990
ליאורה מוריאל, יו״ר האגודה מניחה זר ביד ושם
1992
הכנסת מקבלת תיקון לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה- הוספת עילת אפליה בשל נטיה מינית
בשנים 1989-1992 פעלה "עוצמה" (הזרוע הפוליטית של האגודה) לתיקון חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, מתוך תפיסה כי מתוך כלל החוקים המפלים את אוכלוסיית הלהט"ב, ישנם הסיכויים הגבוהים ביותר להביא לתיקון חוק זה. כמו כן, באותה העת כבר ידעו הפעילים שבבית הדין לעבודה מתנהלת תביעתו של חבר ועד האגודה יונתן דנילוביץ' נגד חברת אל על, בדרישה להעניק הטבות לבן זוגו, המגיעות לבני זוג ידועים בציבור הטרוסקסואלים. סיבה נוספת להתמקדות בחוק זה, הייתה העובדה שבראשות ועדת העבודה והרווחה עמדה חה"כ אורה נמיר, דודתה של הדר נמיר. את נוסח החוק החליפי הציע עו"ד דן יקיר, מהאגודה לזכויות האזרח, שעסק בנושא קידום זכויות להט"ב במסגרת לימודי התואר השני שלו, בארצות הברית. בדצמבר 1991 התקבל התיקון לחוק, ובכך היה להישג הפוליטי המשמעותי הראשון של האגודה. בשנת 1994 הסתמך בית המשפט העליון על סעיף זה, כאשר קבע כי חברת אל-על הפלתה את דנילוביץ' בצורה אסורה, והכיר לראשונה בזכויות של בני זוג מאותו המין. החוק נכנס לתוקפו ב- 2 בינואר 1992.
1993
הכנס הראשון בכנסת על הקהילה הגאה
בהובלת יעל דיין, יוסי שריד ב- 2 בפברואר 1993 מתקיים בכנסת מפגש הייסוד של תת-הועדה לקידום זכויות ההומואים והלסביות, בראשות ח"כ יעל דיין. פרופסור עוזי אבן ושרון גרשוני נבחרים לנאום בכנסת. עוזי אבן, דאז רא החוג לכימיה באוניברסיטת ת"א, חשף כי כוחות הביטחון הישראליים הפכו אותו ל"סיכון בטחוני" בשל היותו הומוסקסואל, וזאת לאחר שירות של כ-15 שנה בתפקידים הרגישים ביותר.
פרופ' אבן היה להומוסקסואל הראשון, שהצליח לזעזע בסיפורו האישי את החברה הישראלית, ולעורר לראשונה סימפטיה למאבק ההומו-לסבי לשוויון. ראש הממשלה דאז, יצחק רבין ז"ל, הזדעזע מסיפורו של פרופ' אבן, ונעתר לדרישתו להקמת ועדה שתפתור את בעיית שירותם של הומואים ולסביות בצה"ל. הוועדה הכינה תוך מספר חודשים הנחיות קבע חדשות - הפקודה של 1993. באותה שנה נבחר עוזי אבן בין 100 "האנשים שעשו את השנה" בשאלון של עיתון "מעריב".
1993
שינוי הפקודות בצה"ל
הפקודה של שנת 1993 מתחילה למעשה בסעיף 2: "מתוך הכרה שהומוסקסואלים ראויים לשירות צבאי כאחרים, צה"ל מגייס בעלי נטייה זו לשירות, בתנאי שהם נמצאו כשירים לשירות ביטחון עפ"י הקריטריונים, החלים על כלל המועמדים לשירות ביטחון". כאן מציבה הפקודה את החייל/ת ההומו/לסבית בשורה אחת עם כל שאר החיילים בצה"ל, אולם בסעיפים הבאים גורעת הפקודה עוד ועוד מהקביעה השוויונית של סעיף 2. סעיף 4: " מפקד יחידה אשר נודע לו, כי חייל הנו בעל נטייה כאמור ידווח על כך לאמ"ן מחב"ש..." כאן שוב חוזר צה"ל ליחסו המפלה כלפי הומואים ולסביות - לפי הפקודה כל מפקד היודע על נטייתו המינית של חייל ביחידתו, צריך לדווח על כך למחב"ש (מחלקת ביטחון שדה), ושם יחליטו אם החייל ראוי לשרת בצה"ל או שלאחר תחקיר ביטחוני מקיף, יוחלט כי החייל ייחשב כסיכון ביטחוני וישוחרר. פקודה זו נכנס לתוקף ב- 18 ביוני 1993.
כאמור, גם הפקודה של 93' השאירה את ההומואים והלסביות כקבוצה נרדפת בצה"ל - קבוצה שיש להתייחס אליה בחשדנות ולבדוק בציציותיה על מנת למנוע 'סיכון ביטחוני'. כיום מצבם של הומואים ולסביות במסגרת צה"ל מוגדר טוב, בהשוואה לצבאות אחרים במדינות המערב. בשנת 1998 בוטלה כל התייחסות להומואים ולסביות בפקודות מטכ"ל.
1993
מצעד המכוניות
בעקבות קריאה של האגודה לקיים גם בישראל את מצעד הגאווה, כבמדינות אחרות במערב, התארגן לראשונה מצעד הגאווה בישראל בשנת 1993. אבי סופר, יו"ר האגודה דאז, עם בן זוגו אבי רובינשטיין, ארגנו ביוני 1993 מסע ממונע של 14 כלי רכב, שנעו וצפרו ברחוב דיזנגוף, הלוך ושוב, כשהם מניפים את דגלי הגאווה. לראשונה צעדו בציבור הומואים שלא התחבאו או הסתירו את זהותם ואת ייחודם. מסע זה היווה את תחילתה של מסורת מצעד הגאווה הנערך מידי שנה, במהלך חודש יוני, בתל אביב, כבערים אחרות. בהפנינג הגאווה הפתוח הראשון בגינת שינקין הייתה נוכחות מפתיעה של הומוסקסואלים וסטרייטים תומכים. ההפנינג כלל אירוע בהנחייתה של השחקנית עידית טפרסון והופעות אמנים. החייל יוסי מקייטן מצטלם כשהוא יוצא מהארון ברחוב, בעודו במדים ובתוך כמה ימים מסולק משורות הצבא.
1993
"יציאה מהארון" בשינקין
יום הגאווה בתל אביב, הוצב ארון עץ סמלי שהועמד לרשות כל מי שרצה להצטלם בעודו מבצע אקט סמלי של יציאה מהארון.
1994
פסטיבל גייסטרונומי
פסטיבל “גייסטרונומי” נולד באמצע שנות ה־90 כאחד מאירועי התרבות והקהילה הבולטים של חודש הגאווה בתל אביב. האירוע הראשון התקיים בשנת 1994 ברחבת סינמטק תל אביב, תחת הכותרת “הפסטיבל הגסטרונומי הראשון בישראל”, ושילב דוכני אוכל של מסעדות תל אביביות עם הופעות, אמנות, פאנלים ופעילות קהילתית פתוחה לקהל. בעקבות הצלחתו, התקיים בשנת 1995 פסטיבל נוסף בשם “הפסטיבל הגייסטרונומי”, ביוזמת האגודה לזכויות הפרט (לימים האגודה למען הלהט"ב) ובשיתוף סינמטק תל אביב־יפו ואמנים מהקהילה. הפסטיבל הציע מרחב גאה, תרבותי וציבורי, שחיבר בין קולינריה, קולנוע, מופעים ושיח על חיי הקהילה — והיה חלק מתהליך הרחבת הנראות הלהט״בית במרחב הציבורי בישראל.
1994
בג"צ דנילוביץ '- השוואת זכויות לבני זוג באל על
בג״ץ דנילוביץ׳ (בג״ץ 721/94) אל־על נתיבי אוויר לישראל בע״מ נ׳ יונתן דנילוביץ, היה פסק דין תקדימי במאבק לשוויון זכויות לקהילה הגאה בישראל. יונתן דנילוביץ׳, דייל באל־על ופעיל מרכזי בקהילה הגאה, ביקש לקבל עבור בן זוגו את אותה הטבה שניתנה לעובדי החברה עבור בני ובנות זוגם: כרטיס טיסה חינם. אל־על סירבה להכיר בבן זוגו לצורך ההטבה, ודנילוביץ׳ הגיש תביעה באמצעות האגודה לזכויות האזרח בישראל, בין היתר בליווי עו״ד דן יקיר. בתי הדין לעבודה ולאחר מכן בג״ץ קבעו כי מדובר באפליה אסורה על רקע נטייה מינית, וכי מעסיקים אינם רשאים להפלות בין זוגות מאותו מין לזוגות ממינים שונים במתן זכויות והטבות לעובדים. פסק הדין, שניתן בשנת 1994, הפך לאבן דרך משפטית וציבורית: הוא העניק הכרה ראשונה וברורה בזכותם של בני זוג מאותו מין לשוויון במסגרת יחסי עבודה, וחיבר בין מאבק אישי אמיץ של דנילוביץ׳ לבין שינוי רחב יותר במעמד הקהילה הגאה בישראל. דנילוביץ כיהן כיו"ר האגודה למען הלהט"ב בשנת 1985
1994
הקמת בל״ה דואגת
בינואר, זרוע האיידס של האגודה והועד למלחמה באיידס, במטרה לבנות מערך הסברה ייעודי להומואים כקבוצה בסיכון גבוה בראשות נעם הולדנברגר.
1994
הקמת קפה פלוס באגודה למען הלהט״ב
בחודש ינואר מקים אבינוף פרומר את "קפה פלוס", קפה לנשאים ולנשאיות, בבית האגודה.
1994
15 שנה מאוחר מדי - קק"ל סוף סוף מוכנה להציב שלט שמעיד על זהות תורמי היער בנגב
15 שנה מאוחר מדי, הסכימה קק״ל סוף־סוף להציב שלט שמכיר בזהותם של מי שנטעו את יער הגאווה בדרום. ביולי 1979 הגיעו לישראל נציגים ונציגות של הקהילה ההומו־לסבית, במסגרת הכנס הבינלאומי הרביעי של הומוסקסואלים ולסביות יהודים. אחרי שהשתתפו בהפגנה לשוויון זכויות בכיכר מלכי ישראל בתל אביב, הם ירדו דרומה ונטעו כ־3,000 עצים ליד קיבוץ להב, מעשה סמלי שביקש לחבר בין הקהילה הגאה, היהדות, הארץ והמרחב הישראלי. אלא שלמרות שהעצים ניטעו, זהות הנוטעים הושתקה: הקרן הקיימת לישראל סירבה להציב במקום שלט המעיד כי היער ניטע על ידי חברי הקהילה. רק בשנת 1992, שלוש־עשרה שנים לאחר הנטיעה, ערכה האגודה למען הלהט״ב אירוע מחאה ביער במסגרת אירועי שבוע הגאווה, בדרישה להכיר בזהות הנוטעים. המחאה עוררה הדים בתקשורת הישראלית, וביולי 1994, באיחור של חמש־עשרה שנים , נערך במקום טקס רשמי בהשתתפות קק״ל ונציגים להט״בים, ובו הוצב סוף־סוף השלט. כך הפך יער הגאווה בקיבוץ להב לא רק לאתר טבע ונוסטלגיה, אלא גם לאנדרטה חיה למאבק על נראות, הכרה ושייכות של הקהילה הגאה לסיפור הישראלי.
1995
עוזי אבן זוכה בתביעה נגד אוניברסיטת תל אביב: השוואת זכויות של בני זוג הטרוסקסואלים של חברי סגל האוניברסיטה לבני זוג להט"ב
עמית קמה מקבל זכויות פנסיה ופטור משכר לימוד, כבן זוגו של פרופ' עוזי אבן. עוזי אבן ועמית קמה מגיעים למקום ה- 15 ברשימת חמישים הזוגות המשפיעים במדינה (מספר 1: לאה ויצחק רבין).
1995
החלו להיפתח קבוצות הנוער הראשונות של האגודה, שלימים אוגדו ע"י יניב וייצמן לארגון נוער גאה.
1995
פסטיבל הוויגסטוק הראשון בישראל
בחודש ספטמבר מפיקה בל"ה דואגת את פסטיבל הוויגסטוק הראשון. האירוע הפך למסורת שנתית המנוהלת על ידי הוועד למלחמה באיידס, והוא נודע במיוחד בשל אירועי שנת 1998 בגן העצמאות, אז המשטרה ניסיתה לפזר את המשתתפים באלימות עקב בורות ופחד סביב מחלת ה-HIV.
1996
ביטול אפלייה בטיפולי פוריות
בשנת 1996 הגישה האגודה לזכויות האזרח בישראל, באמצעות עו"ד הדס תגרי, עתירה לבג"ץ בשם ד"ר טל ירוס-חקק, נגד כללים של משרד הבריאות בנוגע לטיפולי הפריה. הכללים קבעו, כי רווקה, המבקשת לקבל תרומת זרע או הפריה חוץ גופית, תצטרך לקבל חוות דעת פסיכיאטרית ודו"ח של עובדת סוציאלית. טל ירוס-חקק חיה עם בת זוגה ד"ר אביטל ירוס-חקק מאז 1989. הכללים וההנחיות של משרד הבריאות הפלו את טל ירוס-חקק, בכך שהתייחסו אליה כאל רווקה, שלא חיה בחיי זוגיות, וכן הפלו ללא הצדקה נגד רווקות. בלחץ שופטי בג"ץ ביטל משרד הבריאות את הכללים וההנחיות המפלים. משרד הבריאות אף הנחה את כל המרכזים הרפואיים של טיפולי פוריות, כי אין מקום ליחס שונה כלפי נשים לא נשואות.
1996
קבלת זכויות הנצחה לבן זוגו של אדיר שטריינר
בשנת 1996 הגישה האגודה לזכויות האזרח בישראל, באמצעות עו"ד דן יקיר, עתירה לבג"צ בשמו של אדיר שטיינר כנגד שר הביטחון. אדיר שטיינר חי במשך שבע שנים עם בן זוגו, אל"מ ד"ר דורון מייזל ז"ל, וסעד אותו עד פטירתו ממחלת הסרטן. היחידה להנצחת החייל סירבה להכיר באדיר שטיינר כבן זוגו של חייל צה"ל שנפטר, לצורך זכויות הנצחה. לאחר הגשת העתירה הפנה שר הביטחון את הסוגיה למועצה הציבורית להנצחת החייל. לאחר דיון ממושך לא הגיעה המועצה להחלטה, שכן בהצבעה נחלקו הקולות שווה בשווה (8:8). רק לאחרונה, בעקבות תביעה שהגיש אדיר שטיינר לפי חוק חופש המידע, נחשפו הפרוטוקולים של הדיונים, הכוללים אמירות הומופוביות. שר הביטחון דאז, יצחק מרדכי, החליט להכיר באדיר שטיינר כבן משפחתו של אל"מ מייזל לצרכי הנצחה, ולפיכך התייתר הדיון בעתירה.
1996
האגודה מפיקה ומשתתפת בתכנית הטלוויזיה גאים להציג שהוקרנה בכבלים
בחודש אוקטובר הוקרנה תוכנית הטלוויזיה "גאים להציג", מגזין טלוויזיה ראשון המסקר את הנושא על בסיס שבועי, בעריכת איציק יושע ובהפקת אסף גיל ("גיל הפקות").
1996
נשיא המדינה, עזר וויצמן, באמירה הומופובית
בחודש דצמבר יוצא נשיא המדינה, מר עזר וייצמן, בהכרזה הומופובית. הקהילה מארגנת בן לילה הפגנה סוערת מול ביתו. משלחת של 4 לסביות והומואים נפגשת עם הנשיא והוא מפרסם התנצלות.
1997
בג"ץ קלפים פתוחים - היתר לשדר תוכן טלוויזיוני שעוסק בלהט״ב
בשנת 1997 הגישו קל"ף, אגודת ההומואים והלסביות והאגודה לזכויות האזרח בישראל עתירה לבג"צ כנגד החלטתו של שר החינוך דאז, זבולון המר, לאסור את שידור התוכנית "קלפים פתוחים" על בני נוער הומואים ולסביות בטלוויזיה החינוכית. העתירה הוגשה באמצעות עו"ד עירא הדר מקל"ף, עו"ד דורי ספיבק מאגודת ההומואים והלסביות ועו"ד דן יקיר מהאגודה לזכויות האזרח.
בעתירה נטען, כי פסילת התוכנית פוגעת בחופש הביטוי, מפלה הומואים ולסביות, ומשדרת מסר שלילי כלפיהם. לבג"צ אף הוגשו חוות דעת מומחים של פרופ' איריס לוין מבית הספר לחינוך באוניברסיטת ת"א, פרופ' גבריאל סלומון, דיקן בית הספר לחינוך באוניברסיטת חיפה, ד"ר עדיטל בן ארי מבית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטת חיפה וחנה לויטה, מנהלת בית הספר התיכון שליד האוניברסיטה העברית, שעמדו על החשיבות החינוכית הרבה שבשידור התוכנית.
בעתירה דן אותו הרכב השופטים שדן בבג"צ דנילוביץ, אך הפעם פסק הדין ניתן פה אחד, כשהוא נכתב על ידי השופט קדמי, שנותר בדעת מיעוט בעניין דנילוביץ. בג"צ הורה לשר החינוך להסיר את התנגדותו לשידור התוכנית. בפסק הדין נקבע, כי העידן בו אנו חיים מטפח את זכויות הפרט, ונושא את דגל ההבנה, הסבלנות והסובלנות כלפי מיעוטים וחריגים, לרבות הקהילה. עוד נקבע, כי התוכנית אינה "בלתי מאוזנת" או "אנטי חינוכית", כפי שטען שר החינוך דאז, זבולון המר, שכן היא נועדה להכרת התופעה באמצעות מפגש עם צעירים הומו-לסביים, וכי חינוך אין פירושו חינוך מודרך מטעם, אלא חינוך במשמעות הרחבה ברוח התקופה.
1998
מהומות וויגסטוק ביישראל
אירוע וויגסטוק מסתיים בהתפרעויות קשות ובעימות עם המשטרה. לאחר האירועים התרעמה הקהילה על כך שבמהלך הטיפול בהתפרעויות לבשו השוטר ים כפפות גומי.
1998
דנה אינטרנשיונל זוכה באירוויזיון
בשנת 1998 זכתה הזמרת הטרנסקסואלית דנה אינטרנשיונל באירוויזיון שהתקיים בבריטניה. את המילים כתב יואב גינאי, את הלחן צביקה פיק ושי כרם ועופר ניסים שימשו כמנהלי האישיים. עם זכייתה, התמלאה כיכר רבין ספונטאנית בחוגגים מהקהילה אל תוך הלילה. זכייתה של דנה אינטרנשיונל נתן השראה לרבים מקהילת הלהט"ב והביא לחשיפה תקשורתית גדולה של הקהילה בכלל והקהילה הטרנסקסואלית בפרט. בעקבות זכייתה החל גל של יציאה מהארון, שלאחריו הקהילה שינתה את פניה.
1998
ביטול פקודת מטכ"ל המפלה הומואים בשירות הצבאי
1998
מצעד הגאווה הראשון בתל אביב
ימי הגאווה של השנים 1996-1997 צוינו בנסיעה מאורגנת של כמה עשרות כלי רכב ברחובות תל אביב, כשעליהם סיסמאות בדבר שוויון זכויות. מצעד הגאווה הראשון של הקהילה הגאה, בסגנון שמוכר לנו היום, נערך בתל אביב בשנת 1998. המצעד התקיים בהפקתה של אור מרוני-פנר, בהשתתפות פוליטיקאים ומועמדים לראשות עיריית תל-אביב. מאז הפכו המצעד וההפנינג שאחריו למסורת. עשרות אלפי חוגגים השתתפו במצעד מדי שנה, שהעלה את הקהילה לסדר היום הציבורי בכל כלי התקשורת.
1998
תיקון חוק איסור לשון הרע
ב- 18 בפברואר מעבירה ח"כ יעל דיין בכנסת את התיקון לחוק איסור לשון רע, שהוסיף איסור על ביזוי אדם בשל מינו או נטייתו המינית.
1999
בחודש מרץ נפתח המרכז הקהילתי הראשון בירושלים על ידי "הבית הפתוח" בבניין שכור
1999
האגודה לשמירת זכויות הפרט משנה את שמה לאגודת ההומוסקסואלים, הלסביות, הביסקסואלים והטרנסג'נדרס בישראל
1999
הסופר והמשורר אילן שיינפלד פותח את "קפה תיאו" ע"ש תיאו מאינץ, מוותיקי הפעילים באגודה.
2000
מצעדי הגאווה הראשונים
בירושלים, חיפה ואילת
2001
השבעת ח"כ עוזי אבן - הח"כ ההומוסקסואל המוצהר הראשון
בשנת 1999 נבחר פרופ' אבן למקום ה- 13 ברשימת מר"צ לכנסת, ובשנת 2001 כיהן בכנסת למשך שלושה חודשים, והיה בכך לחבר הכנסת ההומו המוצהר הראשון בישראל. פרופ' אבן, יליד חיפה (1940), שותף למספר מההצלחות החשובות של הקהילה בעשור האחרון. הוא נאם בכנס הגלוי הראשון של הומואים ולסביות בכנסת ופעל לשינוי פקודות הצבא. פרופ' אבן חי עם בן זוגו, ד"ר עמית קמה. בשנת 1995 לאחר מאבק, הכירה אוניברסיטת תל אביב בעמית כבן זוגו של עוזי, והעניקה לו פטור משכר לימוד וזכויות פנסיה. בשנת 1996 אימצו השניים את יוסי, אז נער בגיל העשרה, והוכרו על ידי משרד הרווחה כמשפחה אומנת.
2002
הקמת איג״י
בשנת 2002 ייסד יניב וייצמן יחד עם פעילים נוספים באגודה את ארגון "נוער גאה". הארגון החדש שקם איגד את קבוצות הנוער שאורגנו באופן מקומי למסגרת ארצית, יציבה ומאורגנת. "נוער גאה" הינו ארגון התנדבותי, הפועל למען בני נוער בגילאי חטיבת הביניים והתיכון וכן חיילים וצעירים בגילאי 18-23 המוגדרים כשכבה הבוגרת. קהלי היעד הם בני נוער וצעירים, המתלבטים בנטייתם המינית או מגדירים עצמם כהומואים, לסביות, ביסקסואלים או טרנסג'נדרים.
הארגון נותן מענה של תמיכה לנוער בשלבי גיבוש הזהות המינית, תקופה בה הצעיר מתחיל להיות מודע לרגשותיו ולתחושותיו המיניות, ועלולה להיות מאופיינת בבלבול ובכאב. בנוסף, מספק הארגון מסגרת חברתית, בה יכולים בני-נוער להכיר ולפגוש אחרים שחווים חוויות דומות, ולפעול במטרה לקדם את מעמד הנוער הלהט"ב בארץ, תוך דגש על שוויון, פתיחות ומניעת אפליה והומופוביה. בשנת 2005 יצא הארגון לדרך עצמאית בחסות עמותת "כמוני כמוך".
2004
חוש״ן הופך לארגון עצמאי
הארגון חוש"ן, שהיווה את זרוע החינוך של האגודה, נפרד ממנה והפך לארגון עצמאי. חוש"ן הוא ארגון ללא כוונות רווח, שמטרתו להיאבק בסטריאוטיפים כלפי נטייה מינית וזהות מגדר בלתי נורמטיביות, באמצעות מגוון רחב של פעילויות חינוכיות לקהלי יעד מגוונים, ביניהם משרד החינוך, אוניברסיטאות, סמינרים למורים, משטרת ישראל, מג"ב, צה"ל, צוותים רפואיים, עובדים סוציאליים, יועצים חינוכיים, מחנכים, מורים ותלמידים. פעילות חוש"ן זוכה לתמיכה ולשיתוף פעולה הדוק מצד השירות הפסיכולוגי חינוכי במשרד החינוך (שפ"י).
2004
תיקון חוק זכויות החולה - מניעת אפליה על רקע נטיה מינית
הכנסת אישרה תיקון לחוק זכויות החולה, שנועד לאסור על כל מטפל ועל כל מוסד רפואי להפלות מטופלים מחמת נטייתם המינית. כן אישרה הכנסת תיקון לחוק העונשין, אשר מכפיל את הענישה לגבי פשעי שנאה המבוצעים נגד הומוסקסואלים, לסביות, ביסקסואלים וטרנסג'נדרים.
2005
בג״צ ירוס חקק: אימוץ במשפחה החד-מינית
בית המשפט העליון החליט בינואר 2005, בפסיקה תקדימית, להכיר באימוץ לסבי שנעשה בתוך המשפחה - הוא התיר לטל ואביטל ירוס חקק לאמץ זו את ילדיה של זו. בית המשפט אף הסיר את צו איסור הפרסום שהיה על שמותיהן של בנות הזוג ירוס-חקק. 7 שופטים, בהם נשיא בית המשפט העליון, פרופ' אהרון ברק, תמכו בהחלטה זו, שניים התנגדו לה.
במהלך חייהן המשותפים, הנמשכים מזה 15 שנים, הביאה אחת מבנות הזוג שני ילדים לעולם, בעוד בת זוגה הביאה ילד אחד. כל שלושת הילדים נוצרו כתוצאה מתרומת זרע שנתקבלה מבנק הזרע.
השתיים פנו בשנת 1997 לבית המשפט לענייני משפחה ברמת גן בבקשה לאמץ זו את ילדה/ילדיה של רעותה. בית המשפט דחה את הבקשה בטענה שהמדובר בעניין שנוי במחלוקת, אולם נתן לכל אחת מהן אפוטרופסות על הילד/הילדים של רעותה. בית המשפט אף ציין שהילדים זוכים לבית חם ואוהב.
טל ואביטל לא הסתפקו באפוטרופסות והחליטו לערער לבית המשפט המחוזי בתל אביב. בית המשפט דחה את הערעור ברוב של שני שופטים מול שופטת אחת, סביונה רוט-לוי. כעבור כשנתיים וחצי, בשלהי 2001, המשיכו טל ואביטל במסכת הערעורים - הפעם הן ערערו לבית המשפט העליון, שקיבל את הערעור.
בערעורן, שהוגש באמצעות עו"ד עירא הדר, שליוותה את בנות הזוג לכל אורך ההליך המשפטי, טענו בנות הזוג כי חוק האימוץ קובע כי ניתן לתת צו אימוץ כל אימת שזה משרת את טובתו של הקטין המאומץ. בנות הזוג טענו כי דבר זה חל במקרה זה, שכן עיגון משפטי של המצב הקיים, בו שתי בנות הזוג חיות יחד עם הילדים, יחזק את תחושת היציבות של הילדים. לדידן, עיגון שכזה גם יסייע להם לפתח דימוי חיובי כלפי עצמם ומשפחתם. בנות הזוג אף טענו כי המדינה מתנגדת לאימוץ כי הן לסביות.
טל ואביטל ירוס-חקק קיבלו לידיהן את צווי האימוץ בפברואר 2006.
2005
ישי שליסל דוקר במצעד הגאווה והסובלנות בירושלים ופוצע שלושה משתתפים
ב- 1 ביולי, במהלך מצעד הגאווה בירושלים, דקר ישי שליסל, חרדי בן 30, באמצעות סכין שלושה משתתפים במצעד, ופצע אותם באופן בינוני. שליסל טען במשפטו כי בא "לרצוח בשליחות השם", הורשע בניסיון לרצח ונדון ל-12 שנות מאסר. התנהגותו של שליסל הביאה לקיצוניות את העוינות והטינה שהופגנו כלפי הצועדים במצעד, שהתקבלו לאורך מסלולו בחרפות ובגידופים, ובהשלכת שקיות שתן.
2006
בג"צ יוסי בן ארי - נישואי קנדה. הכרה בנישואים גאים שבוצעו בחו"ל
חמישה זוגות גברים ישראלים ערכו מחוץ לישראל, בטורונטו שבקנדה, טקס נישואין אזרחי המוכר באותה מדינה. עם שובם לישראל פנו לפקיד הרישום, וביקשו לשנות את רישומם במרשם האוכלוסין מ"רווק" ל"נשוי". פקיד הרישום סירב לבקשה, בנימוק ש"נישואין שכאלו אינם מוכרים באופן חוקי במדינת ישראל, ולפיכך לא ניתן לרושמם בקובץ המרשם" (מכתבו של מנהל הלשכה למנהל אוכלוסין בתל אביב מיום 24/5/2005). הזוגות פנו לבג"ץ על מנת שיקבע כי חובה על פקיד המרשם לרשום את נישואיהם. שתי העתירות הראשונות הוגשו על ידי עוה"ד דן יקיר, היועץ המשפטי של האגודה לזכויות האזרח, ויונתן ברמן.
בית המשפט העליון בשבתו כבג"ץ שמע את העתירות, שהוגשו בשם הזוגות ובשם האגודה לזכויות האזרח, בפני הרכב של שלושה שופטים (הנשיא אהרון ברק והשופטים אליקים רובינשטיין ואסתר חיות) והוחלט על הרחבת ההרכב לשבעה שופטים בשל חשיבות הסוגיה.
בפסק הדין שניתן ב- 21 בנובמבר 2006 קבע בית המשפט הגבוה לצדק, בפסק דינו של נשיא בית המשפט העליון (בדימוס) אהרון ברק, אליו הצטרפו נשיאת בית המשפט העליון דורית ביניש והשופטים אליעזר ריבלין, אילה פרוקצ'יה, מרים נאור ואסתר חיות, ובניגוד לדעת המיעוט של השופט אליקים רובינשטיין, בהתבסס על תקדים הלכת פונק שלזינגר, כי חובה על מנהל האוכלוסין של משרד הפנים לרשום כנשואים זוג גברים הומוסקסואליים שנישאו כדין במדינה זרה.
2009
הטבח בבר נוער
הרצח בברנוער היה פיגוע ירי שהתרחש במוצאי שבת, 1 באוגוסט 2009, בבית אגודת הלהט"ב בתל אביב, בעת פעילות הברנוער. בפיגוע נרצחו שניים - ניר כץ (מדריך) וליז טרובישי (חניכה) - ונפצעו חמישה עשר אנשים. אחד הפצועים - חן לנגר - נותר נכה ושם קץ לחייו.
לאחר ארבע שנים הוגש כתב אישום נגד חשוד בביצוע הרצח, שבוטל לאחר שהתגלה שהופלל לשווא על ידי עד מדינה ושהוא אינו הרוצח. הרצח טרם פוענח.
2014
תיקון חוק זכויות התלמיד
מניעת אפליה בגין נטיה מינית
2015
שירה בנקי ז"ל נרצחת במצעד הגאווה בירושלים
הרצח במצעד הגאווה בירושלים התרחש ביום חמישי, 30 ביולי 2015, במצעד הגאווה בירושלים, כאשר ישי שליסל, רצח בדקירות סכין את הנערה שירה בנקי בת ה-15 שהשתתפה במצעד, ופצע שישה צועדים אחרים. שליסל ביצע את הרצח חודש לאחר שסיים לרצות עונש של 10 שנות מאסר בגין הרשעה קודמת בנושא דומה של תקיפה וניסיון לרצח במצעד גאווה קודם בירושלים שנערך בשנת 2005. שליסל נידון למאסר עולם על מעשה הרצח.
2018
מחאת השוויון (מחאת הפונדקאות)
בעקבות דיון בבג"ץ ארד-פנקס נגד הוועדה לאישור הסכמים לנשיאת עוברים, בנוגע לאי הכללתם של זוגות הומוסקסואלים ב"חוק הפונדקאות", השיבה המדינה בבג"ץ כי החוק ישונה. לשם כך הוקמו מספר ועדות מקצועיות, בהן ועדת מור-יוסף, שהעבירה את המלצותיה לשרת הבריאות יעל גרמן. לאחר הקמת הממשלה ה-34 בראשותו של בנימין נתניהו, דנה ועדת העבודה, הרווחה והבריאות בהצעה לתיקון החוק. לקראת הגשת הצעת החוק לקריאה שנייה ושלישית במליאת הכנסת, הצביעה הוועדה, בראשותו של אלי אלאלוף, על הכללת נשים יחידניות באפשרות לפונדקאות ונגד הכללתם של זוגות גברים או גברים יחידניים במסגרת פונדקאות להומוסקסואלים בישראל.
החוק הועלה לקריאה שנייה ושלישית ב-18 ביולי 2018, בצירוף הסתייגויות, בהן הסתייגות של חבר הכנסת אמיר אוחנה מסיעת הליכוד שנועדה לאפשר לגברים יחידניים להיכלל בחוק.בעקבות עמדת הסיעות החרדיות בקואליציה, בראשן יהדות התורה, החליטה הקואליציה שלא לתמוך בהסתייגות ולתמוך בנוסח החוק המקורי של החוק.
לפני ההצבעה, פרסם ראש הממשלה בנימין נתניהו בעמוד הפייסבוק שלו סרטון שבו הסביר שיתמוך בהצעת חוק עתידית שיגיש ח"כ אמיר אוחנה במושב החורף כך שיתאפשר לגברים יחידניים להשתמש בשירותי פונדקאות בישראל, אך חרף התמיכה שלו, נתניהו הצביע נגד ההסתייגות של אוחנה.הכנסת אישרה את החוק במתכונתו המקורית בתמיכה של 59 מול 52 מתנגדים.
כבר לפני ההצבעה על החוק, ב-14 ביולי וב-17 ביולי, נערכו הפגנות בתל אביב-יפו ובירושלים כנגד החוק. ב-19 ביולי נערכה צעדת מחאה לאורך רחוב אבן גבירול עד לקריית הממשלה. מחאת הלהט"ב (או מחאת השוויון) הייתה סדרת הפגנות שכללו גם שביתה פוליטית חלקית, ונערכו בישראל ב-22 ביולי 2018 במטרה למחות על אפליית להט"ב במסגרת חוק הסכמים לנשיאת עוברים (אישור הסכם ומעמד היילוד) (המוכר בכינוי "חוק הפונדקאות").
במהלך השביתה, שחפפה לצום תשעה באב (נדחה) שחל באותו היום, אפשרו חברות וארגונים רבים לעובדיהם להיעדר ממקום העבודה כדי להשתתף בפעולות המחאה שנערכו לאורך היום במוקדים בישראל, בהם תל אביב-יפו, ירושלים, חיפה, באר שבע, רעננה.
2018
בג"צ מרטון - מרום: הסדר מדיניות רישום להורים טרנסג'נדרים
בינואר 2018, קיבל בית המשפט העליון פסק דין חלקי ועקרוני שקבע כי משרד הפנים אינו רשאי לשנות באופן כפוי את מינו הרשום של גבר טרנסג'נדר שילד בחזרה ל"נקבה". העתירה הוגשה בשנת 2016 על ידי בני הזוג יונתן ודניאל מרטון-מרום, לאחר שיונתן ילד את בנם הבכור והמדינה התעקשה לרשום אותו כ"אם" ולשנות את סעיף המין שלו בניגוד לרצונו. בעקבות החלטת בית המשפט, הסכימה המדינה כי מינו של יונתן יישאר רשום כ"זכר", והוסדר גם נוהל לרישום טרנסגנדרים שילדו. עו"ד חגי קלעי ועו"ד דניאלה ייעקובי ייצגו את העותרים.
2020
בג"צ פנקס ארד
פונדקאות לזוגות חד מיניים. בג״ץ ארד־פנקס (בג״ץ 781/15 ) הוא פסק דין מרכזי של בית המשפט העליון בנושא שוויון בזכות להורות ופונדקאות בישראל. העתירה תקפה את ההסדר בחוק הסכמים לנשיאת עוברים, שהגביל בפועל את הגישה לפונדקאות בישראל בעיקר לנשים יחידניות ולזוגות הטרוסקסואליים, והותיר מחוץ להסדר גברים יחידנים וזוגות גברים. בפסק הדין החלקי מ־27.2.2020 קבע בית המשפט העליון כי ההסדר פוגע פגיעה בלתי חוקתית בזכות לשוויון ובזכות להורות, ונתן למדינה שהות לתקן את החוק. לאחר שהכנסת לא השלימה תיקון, ניתן ביום 11.7.2021 פסק דין משלים שקבע סעד אופרטיבי: יש לפרש את החוק כך שיחול גם על גברים יחידנים ועל בני זוג מאותו מין, תוך דחיית כניסת ההסדר לתוקף בחצי שנה כדי לאפשר היערכות מנהלית. בכך הפך פסק הדין לאבן דרך משפטית במאבק לשוויון להט״בי בישראל, משום שהוא ביטל את ההדרה של זוגות גברים וגברים יחידנים ממסלול הפונדקאות בישראל. את הבג"צ הגישו הזוג יחד עם עמותת אבות גאים וסוכנות הפונדקאות תמוז. בעתירה ייצג עו"ד חגי קלעי
2021
הופץ חוזר מנכ״ל משרד הבריאות אשר אוסר על מטפלים לעסוק בטיפולי המרה
חוזר מנכ"ל משרד הבריאות 3/2022 מתאריך 14.2.2022 האוסר על "טיפולי" המרה לנטייה מינית וזהות מגדרית. חוזר זה נכתב בהמשך לאזהרת משרד הבריאות מפני "טיפולי המרה" לשינוי נטייה מינית ולניירות עמדה של איגודים מקצועיים בארץ ובעולם.
״טיפולי המרה״ הם כל טיפול או יעוץ, הניתן בכל דרך ושמטרתו לשנות, כביכול, את הזהות המגדרית ואת נטייתו המינית של האדם, לרבות טיפול שיחתי, תרופתי, התנהגותי או חינוכי, בין אם ניתן ע"י בעל מקצוע ממקצועות הרפואה והבריאות ובין אם ניתן ע"י המציגים עצמם כבעלי מקצוע כלשהו. אין לראות בנטייתו המינית של אדם או זהותו המגדרית בעייה רפואית ונפשית הדורשת טיפול.
2021
בג"צ מרטון - מרום השני : רישום שני אבות בתעודת הלידה - רישום ניטרלי כ"הורה"
במאי 2021, קבע בית המשפט העליון בפסק דין תקדימי ומאוחד כי משרד הפנים מחויב להנפיק תעודות לידה שבהן יופיע הכיתוב "הורה" ו"הורה" במקום "אם" ו"אב". העתירה הוגשה בשנת 2018 כהמשך ישיר למאבקם של בני הזוג מרטון-מרום, לאחר שנולד להם ילד נוסף ומשרד הפנים סירב להנפיק תעודת לידה לתינוק מבלי שיונתן (הגבר הטרנסג'נדר שילד) ייאלץ להירשם בה תחת הכותרת "אם". בית המשפט הכריע כי יש לכבד את זהותם של הורים טרנסג'נדרים ולמנוע פגיעה בזכותם לפרטיות ובכבודם, ופתח את הדרך לשינוי טפסים רשמיים. עו"ד חגי קלעי ייצג את העותרים. חודשים ספורים לאחר מכן, החלו משפחות להט"ביות וטרנסג'נדריות רבות לקבל לראשונה לידיהן תעודות לידה רשמיות של מדינת ישראל המכירות בהן באופן שוויוני ומכבד כ"הורה".
2023
שרית אחמד שק'ור נרצחת בגלל נטייתה המינית בזמן סופ"ש הגאווה
הרצח של שרית אחמד שק'ור בוצע על רקע נטייתה המינית. שרית, צעירה לסבית מוצהרת בת 18 מהכפר הדרוזי כסרא, נורתה למוות ביוני 2023. הרצח אירע ב-9 ביוני 2023. מכוניתה של שרית נוגחה מאחור בצומת כישור (בגליל), ולאחר מכן היא נורתה למוות. היא הקליטה הודעה לחברתה דקות לפני שנרצחה, בה הביעה חשש כי אחיה עוקב אחריה. חקירת משטרת ישראל העלתה כי אחיה של שרית, סעיד אחמד, הזמין את הרצח. שני גברים נוספים הואשמו בביצוע הרצח בפועל.
2023
בג"ץ שי גורטלר
ביטול האפליה נגד זוגות להט"ב באימוץ.בג״ץ 5158/21 שי גורטלר נ׳ שר הרווחה הוא פסק דין מרכזי של בית המשפט העליון בנושא שוויון להט״בי באימוץ ילדים בישראל. בעתירה, שהוגשה על ידי שי גורטלר ושחר גלוברמן, עידו זיו וצפריר גדרון, המרכז הרפורמי לדת ומדינה / התנועה הרפורמית – יהדות מתקדמת בישראל, עמותת אבות גאים, האגודה למען הלהט״ב בישראל והבית הפתוח בירושלים לגאווה וסובלנות, נטען כי יש לפרש את חוק אימוץ ילדים, התשמ״א–1981, כך שיאפשר גם לבני זוג מאותו מין לאמץ ילדים, ולא רק ל“איש ואשתו יחד”. ביום 28.12.2023 קבע בית המשפט העליון פה אחד, בהרכב ממלא מקום הנשיא ע׳ פוגלמן והשופטים א׳ שטיין וג׳ כנפי־שטייניץ, כי בני זוג מאותו מין כשירים לאמץ ילדים לפי החוק, וכי השיקול המכריע בהליכי אימוץ הוא טובת הילד — ולא נטייתם המינית של ההורים המיועדים. את העותרים ייצגו עו״ד ריקי שפירא רוזנברג ועו״ד אורי נרוב
2025
חוק משפחות שכולות עובר בכנסת
התיקון, שהתאפשר בזכות מאבק משותף עם עומר אוחנה, בן זוגו של רס״ן שגיא גולן ז״ל שנפל בקרב על קיבוץ בארי, קירב אותנו כקהילה לשוויון במוות, אבל הדרך לשווין בחיים עוד ארוכה. מתוך המאבק נולד ״חבילת חוקי שגיא לשוויון״ - 10 חוקים שיתקנו כמה מהעוולות המרכזיות נגדנו בחוק הישראלי ויקרבו אותנו לשוויון מלא גם בחיים.
2025
אירוע 50 שנה לאגודה למען הלהט״ב
תמכו בנו!
עזרו לנו להמשיך ולספק מענים מצילי חיים לקהילה, להיאבק על הזכויות של כולנו ולפתח קהילות גאות בכל רחבי ישראל
bottom of page