מועמדות.ים לצירוף לוועד המנהל

ב-29.1 תתקיים האסיפה הכללית של האגודה, בה ייבחרו בין היתר הנציגות.ים של קהילת הטרנס* והפריפריה לוועד המנהל החדש של האגודה.


המועמדות.ים:





עידו לוקר (טרנס*)

היי אני עידו בת 30 אישה לסבית טרנסקסואלית מתל אביב, עובדת כיום בארגון מעברים וחברה בתנועת דרור-ישראל. חשוב לי לקדם שיתוף פעולה רחב ופורה בין ארגוני קהילה, חיזוק הקהילה הטרנסית, ביסוס מעמד חוקי ללהט"ב במדינה אביא חדשנות, מסירות, ודינימיות.






אפרת טילמה (טרנס*)

אחת הטרנסיות הראשונות בישראל חוויתי הרבה בחיי נאלצתי לעזוב את ישראל רק בגלל היותי טרנסית. הגשמתי את כל חלומותי חזרתי ארצה בשנת 2006.

אני המתנדבת הטרנסית הראשונה במשטרת ישראל ויקירת העיר תל אביב יפו.

לוועד המנהל אביא את הקהילה הטרנסית מפני שהיא בעמ הקהילה הכי קטנה בקהילה הלהטבית וסובלת מאוד. את נסיון חיי.






עופר ארז (טרנס*)

נולדתי בקיבוץ עין דור ומשם עברנו לקיבוץ כפר מנחם. שם, בגיל כמעט 16 יצאתי לראשונה מהארגון כטרנס. בקיבוץ "לא היו להט"בים" ולכן החוויה שאיפשרה לי בפעם הראשונה לגלות את הסוד שלי היה מפגש עם חבר שהזדהה גם הוא כטרנס. אחרי היציאה מהארון, בסביבה בה הייתי, לא הרגשתי שיש לי קהילה להשתייך אליה על אף שהרגשתי שמשהו חסר.

אל הצבא התגייסתי כחיילת. על אף שבצו ראשון כבר יצאתי מהארגון פחדתי מתגובות לאורך השירות ולכן בחרתי לחזור לארון. זה השתנה בקורס הקצינים כשהבנתי שיש לי אחריות גדולה יותר. בהמשך הדרך נחשפתי לעומק הבעיה ובחרתי להיות חלק מהפתרון. כתבתי יחד עם יחידות צה"ל הרלוונטיות את הנוהל שמגדיר ומאפשר גיוס ושירות של טרנסג'נדרים בצה"ל וכך גם נחשפתי לעבודתם של ארגוני הקהילה. הצטרפתי לארגון 'מעברים' ממש בתחילת דרכו והשתלבתי כרכז כוחות הביטחון, הצטרפתי לחוש"ן כדי שהסיפור שלי יוכל לשמש גם אחרים, התנדבתי במרכז הדיווח ע"ש ניר כץ ופעלתי בעיר מול הצבא והמשטרה, עזרתי בהקמת 'המטריה' מועדון לנוער טרנס* באיגי ועוד. כל אלו שינו את מסלול חיי ובחרתי להשתחרר מהצבא אחרי 6 שנים כקצין כדי להיות מנכ"ל הבית הפתוח.

הייתה לי הזכות לשרת את הקהילה באחד הארגונים החשובים והמרגשים שיצא לי לפגוש.

במהלך שנותי כמתנדב ועובד בארגוני הקהילה החשיבות שבמאבק קהילתי רחב ומשותף התחדדה לי יותר ויותר בכל יום. האגודה מובילה מספר מאבקים במספר חזיתות שיעצבו את העתיד של כולנו. שינוי מדיניות, קהילות בפריפריה, שירותי פרט שמאפשרים פיתוח ידע וקבלת תמונת מצב, מאבק ומיפוי להט"בופוביה ועוד.

כדי להוביל שינוי צריך קודם כל להוביל ולבנות ארגון חזק ויעיל שממקסם את הערך המוסף שלו ושל שותפיו תוך פעילות סדורה ומונחת אסטרטגיה. הנחות אלו הן שהובילו את הבחירה שלי להתמודד ולעד המנהל של האגודה. אחרי שנתיים כמנכ"ל בבית הפתוח, שותף בפורום מנכ״לים ומתנדב בארגוני קהילה נוספים רציתי למצוא מקום שבו אוכל לתרום מהניסיון שצברתי במאבק האישי לי ביותר, חיים להט"בים חופשיים ובטוחים בישראל.

תפקידו של הועד המנהל מורכב ומאתגר במיוחד כאשר לא מדובר בעמותה שרק מספקת שירותים או רק מקדמת מדיניות, אלא מהווה ומייצרת קהילה. הייתי רוצה לעזור ולהיות חלק בפיתוח הקהילה שעומדת מאחורי המאבק שלנו ותוביל אותנו, צעד אחרי צעד, לשינוי האווירה במדינה מחד ובמדיניות כלפיי חיינו מאידך.

לכהן בועד המנהל זו הזדמנות להביא לשולחן קבלת ההחלטות את הניסיון המקצועי שלי את הניסיון ונקודת המבט האישית כפעיל טרנס* באופן שמאפשר תרגום אפקטיבי של שתי נקודות המבט. הניסיון המקצועי כולל פעילות, התנדבותית ובשכר, במרבית ארגוני הקהילה והיה עבורי לשער דרכו הכרתי את הקהילה. ניסיון זה מעניק לי את היכולת להכיר את האתגרים הייחודים של הזירה בה האגודה פועלת, הן באתגרים חוץ קהילתיים והן פנים קהילתיים.

יחד עם ניסיון זה ארצה להביא תפיסה המקדמת קהילה יוצרת, בה החברים הם שותפים פעילים לעשייה ולא רק צרכנים. אני מאמין שבעזרת תפיסה זו נכפיל את הכוח הפוליטי של האגודה והמאבק הגאה באופן שיתורגם לבסוף לשינוי מדיניות, נראות ודעת קהל.

יחד עם סט האמונות והערכים אותם אני מביא ארצה לתרום מניסיוני בתחום שינוי המדיניות, גיוס משאבים, תכנון ארוך טווח ובניית אסטרטגיה המשלבת פעילות רב ארגונית.

פעילות רב ארגונית והיכולת לבנות שיתופי פעולה היא מטרה בפני עצמה וברצוני לתרום ממערכות היחסים וההכירות שלי עם רובם הגדול של ארגוני הקהילה והעומדים בראשם.





שי רביב (טרנס*) אני שי, בן 29+ מתל אביב, מאמן ג'ודו ורכז פעילות תחום טרנס* באיגי. במחאה החברתית של 2011 קיבלתי מחדש תודעה חברתית, זה הוביל אותי להתחיל לעשות מעשים שהם יותר מסטטוס בפייסבוק, ובשביל זה צריך מסגרת שיש בה כלים, אמצעים וא.נשים שחולמים יחד את העשייה והשינוי. אני מאמין שהדרך לעשות זאת היא בעזרת הדבר שהכי קרוב ללב - בין אם זה מועצת תלמידים בתיכון או להיות אקטיביסט.ית בארגונים חברתיים או להיכנס לעולם הפוליטי. אני עוסק בג'ודו מגיל 10, זה הדבר הכי קבוע בחיים שלי. עבור מרבית הילדים.ות אני הדמות החינוכית הקבועה בחייהם.ן (מלבד ההורים). לכן המחאה הלהט"בית בקיץ 2018 הביאה אותי לנקודה בה כבר הייתי חייב "לצאת מהארון" ולשתף אותם בתהליך שלי. ממאמנת הפכתי למאמן, מאדם פרטי הפכתי לדמות כמעט ציבורית מול החניכים.ות שלי ומול ההורים שלהם.ן. התועלת החינוכית והערכית של הג'ודו קיבלה משמעות נוספת - נוצר חיבור בין העולם הספורטיבי-החינוכי שלי לעולם הלהט"בי שלי. האקטיביזם שלי הפך לחינוכי גם עבור ילדים.ות, נוער ומבוגרים.ות מחוץ לקהילה הלהט"בית. יש לי חיבור עמוק לעולם החינוך, לכן בחרתי להתנדב ומאוחר יותר לעבוד באיגי, כעת אני מרגיש שהגיעה הזמן לצעוד צעד נוסף ליצירת שינוי עבור הקהילה שלנו.

חשוב לי שהאגודה תהיה נגישה ורלוונטית עבור הקהילה הטרנסית והקווירית במגוון רחב של שירותים וייצוג. נראות טרנסית וגיוון מגדרי זה צעד ראשון במסע, אך לא מספיק. הצעד הבא הוא קידום שיח כן, אמתי וקשה על האתגרים של הקהילה הטרנסית על כל גווניה בתוך הקהילה הגאה. הצעד שאחריו הוא להתמודד על האתגרים האלה, וזה האתגר האמתי.

יחד עם זאת, אני רוצה לקדם נראות טרנסית חיובית! לצד הסיפורים הקשים על אלימות, הדרה והישרדות של חברות וחברי הקהילה, יש סיפורים המציגים הצלחה, כוח ועצמה. הגיע הזמן לתת להם יותר מקום כדי שיהיו עוד מודלים עבור כולנו - להיות המודלים לחיקוי שתמיד חלמנו שיהיו לנו.


לועד אני מביא איתי חזון ומקווה שגם את היכולת להפוך חזון למציאות, בעזרת קבוצה של א.נשים שמאמינים, כמוני, בכוח שלנו כקהילה להוביל שינויים בחברה הישראלית.






גלעד שמיר (פריפריה)

אני גלעד שמיר בן 40 מנתניה, עובד במערך השטח של מפלגת כחול לבן , מתנדב באגודה למען הלהט"ב מזה 4 שנים. במסגרת פעילותי למען הקהילה הגאה הייתי מבין הראשונים שהצטרפו להקמת החזית הגאה -התנועה למען אקטיביזם ותעשיה פוליטית בקהילה, פעיל בועדה הגאה בראשון לציון ומבין מובילי הפעילות הגאה בנתניה (מבין מפיקי מצעד הגאווה הראשון בנתניה בקיץ האחרון.)

מה שחשוב לי לקדם זה את זכויות הקהילה בארץ הן במישור הפוליטי והן במישור המוניציפלי... כמו כן בתור נציג הפריפריה לקדם את זכויות והעשייה הגאה מחוץ לאזור המרכז לאזורים אחרים בארץ ניסיון לוגיסטי והפקת בארגון אירועי גאווה לקהילה, עבודה מול רשויות מונציפליות ועשייה פוליטית.






אור-תום עדי (פריפריה)

שלום, שמי אור-תום אני מתגורר בעכו בקיבוץ העירוני של תנועת דרור ישראל.

גדלתי בפריפרייה, בעיר כרמיאל, ואני מתגורר בפריפרייה כל חיי ועוסק בפעילות חינוכית.

בשנה וחצי האחרונה אני מרכז תוכנית לנוער להט"בי במועצה אזורית משגב , ואחד הדברים שהתחברו לי הוא התפקיד הקריטי שיש ללהט""בים בפריפרייה! להגדיל את הנראות הלהט"בית, להיות הדמות הבוגרת שלי לא הייתה בתור בן נוער בפריפרייה.

מה זה אומר להוות דוגמא, ולא באופן סמלי אלא דוגמא ממשית לחיים בוגרים מחוץ לארון, שיכולים להיות חיים יפים, בריאים, משמעותיים, שניתן לצאת מהארון גם בפריפרייה, שיש קבלה. שהחברה הישראלית על כל גווניה נמצאת פרושה בכל רחבי הארץ, וצריך לפעול גם שם.

אני יודע לעבוד עם אנשים, להתחבר לאנשים, לראות את הכאבים של אחרים בלי להשליך. להבין מה גורם לאנשים להזדהות עם כאב של אוכלוסיות אחרות ושל אנשים שונים מהם, ולחשוב איך ניתן לסייע.

הייתי רוצה להיות זה שפורץ דרך בהשפעה שיש ללהט"בים בפריפרייה, לראות איך הגאווה מגיעה לכל המקומות. נראות להט"בית. הנגשה של שירותים סוציאליים שניתנים לקהילה הלהט"בית גם בפריפרייה. חינוך בני נוער להט"בים בפריפרייה.

אל הוועד המנהל אביא אומץ לב, עיסוק של שנים בחינוך בפריפרייה, וחינוך בני נוער להטבים בפרט, היכרות עם השטח. אני איש של אנשים, יודע לדבר עם אנשים, מעניין אותי מה הבעיות שלהם, מה מניע אותם, איך אפשר לגדל סביבי אנשים שיראו עצמם ככאלו שמנהיגים את הקהילות והמקומות שמהם הם מגיעים.

אני יודע להיות זה שהוא הגשר- גשר בין זהויות. מסורתי, מזרחי, הומו, ציוני, חי בחיי שיתוף, אני עצמי מהווה תמהיל של זהויות וכולן דרות יחד בצורה יחסית מוצלחת. להביא את הדבר הזה, שאפשר להיות שלל דברים, שאפשר כל עוד רוצים להביא לשינוי אמיתי בחיים שלנו סביבנו, באמצעות היכרות עם האנשים, חינוך והרבה אהבה למקום.





לנה טוראל (פריפריה)

שמי לנה טוראל, בת 43 (אוטוטו), אני גרה בפרדס חנה כרכור עם עפרי, זוגתי מזה שמונה שנים, ויחד אנחנו מגדלות שלושה מופלאים: איתמר ואדם בני ה-6 ואלבי בת השנתיים. גדלתי בהרצליה, אני בוגרת המחלקה לקולנוע וטלויזיה של המדרשה לאמנות. צילום סטילס הוא חלק נכבד מלימודיי ועיסוקי. כיום אני עובדת בעמותת "יד ביד" כרכזת הקהילה של בית הספר הערבי-יהודי "גשר על הוואדי" בכפר קרע.

בבחירות המוניציפאליות האחרונות עמדתי בראש רשימה שכמעט ונכנסה למועצה. מאז, אני שותפה ופעילה בוועדות שונות במועצה במטרה להשפיע ולשנות. אני גם חברה בפורום הנשים בפרדס חנה כרכור ושותפה בעוד המון אירועים וקבוצו