קיימים מספר מסלולים בהם ניתן להקים בישראל משפחה, אך בכולם מתקיימת אפליה כלפי להט"בים.

 

אימוץ: חוק האימוץ מאפשר ללהט"בים לאמץ רק כיחידים, מה שפוגע במיקום ברשימת ההמתנה ובעדיפות שהם מקבלים על זוגות הטרוסקסואלים. כלומר, הסיכוי לקבל ילד/ה לאימוץ כהורה יחידני כמעט חסר סיכוי, ואין הכרה בבן או בבת הזוג מאותו המין כהורה הילד/ה.

בימים אלה מתנהל בג"ץ בנושא שהוגש על-ידי עמותת "אבות גאים" והמרכז הרפורמי לדת ומדינה, אשר עלה לאחרונה לכותרות עם פרסום תגובת המדינה, לפיה זוגות חד-מיניים הם "חריגים", והמחאה שבאה בעקבותיה.

​

פונדקאות: החוק בישראל מאפשר לזוגות של גבר ואישה לבצע הליך פונדקאות במסגרת טיפולי פוריות, בסיוע משרד הבריאות. החוק לא מאפשר לזוגות מאותו המין המבקשים להקים משפחה לבצע הליך זה, ובכך מפלה אותם באופן גס. במצב הנוכחי, זוגות חד-מיניים נאלצים לבצע את ההליך בארצות הברית בעלויות אסטרונומיות. בג"צ שהוגש בנושא על-ידי עמותת "אבות גאים" יגיע לדיון מכריע בחודשים הקרובים.

 

הכרה בהורות ("מאבק האמהות"): ההורות בישראל נקבעת לפי האם. אם יולדת יכולה להצהיר על אדם מסוים בתור האב, וכך נרשם באופן כמעט אוטומטי. עם זאת, היא לא יכולה להצהיר על אישה בתור אם נוספת. על-מנת שבת זוגה של האם היולדת תקבל הכרה כאם הילד (הכרה בעלת משמעויות רבות כגון מעמדה במקרה של גירושים או מות האם היולדת, יכולת לקחת את הילד/ה לבית חולים, זכויות סוציאליות), תקדימים משפטיים מאפשרים לה להגיש לבית משפט לענייני משפחה בקשה לצו אימוץ או צו הורות. מדובר בהליך ביורוקרטי סבוך וממושך, שכמובן אינו נדרש במקרה שמדובר בזוג של גבר ואישה. פסיקה של בית המשפט המחוזי בתל אביב קבעה לאחרונה שההכרה באם הנוספת תחול רטרואקטיבית מיום הלידה ולא מיום קבלת הצו כפי שהיה נהוג בעבר.